אין לי משמעות לחיים

אני מרגיש שאין לי כבר משמעות לחיים ואני לא יודע מה לעשות עם זה קשה לי באמת קשה לי הכאב הזה כל פעם מחדש. הפגיעות. השיברון הלב שמשאירם לי כל פעם מחדש. מי אני מה אני? אני כבר לא יודע. אני רק יודע שמשמעות החיים שלי מתחילה להתפוגג אני חצי ידיים למעלה. את התקווה ממה שנשאר לי ממנה לפחות. גם אותה לקחו ממני. אני כל כך מיואש. כבר שבועים שאני מתעורר והולך לישון ללא חיוך. לא מדבר כמו פעם. סגור עם עצמי רוב היום.בדיכאון. יש לי הרגשה של פרפרים בבטן מאוד חזקים ולא נעימים. כמו חום כזה שעולה לי בגוף. זרמים בבטן וזה קצת כואב כזה. אני לא אותו אדם מלפני שבועיים. משהו בי השתנה. החיוך הזה שלי כבר לא אותו הדבר. אתמול ישבתי בבית בחושך והתחלתי לבכות כמו ילד קטן ומחשבות בראש תמונה בתת מודע של סכין שבו אני מחזיק וחותך לי את הידים או בליעת כדורים. המחשבות האלה בראשי. מצד אחד אני רוצה לחיות למרות הסבל שעברתי בחיים שרדתי המון רע בחיים מיום שנולדתי לא האיר לי המזל לחיים. אימי נפטרה שהייתי בן חמש אבי נטש אותנו עברנו פנימיות משפחות אומנה. בגיל 16 ניסיתי להתאבד שתיתי כדורים. לקחו אותי לבית החולים ועשו לי שטיפת קיבה.כל ההרגס הזה שנפל עלי קשור לאהבה ורגשות וקושי כספי על חובות קטנים שיש לי בחיים. אני לא מצליח לקום אני רק נופל ואני רואה כל הזמן תמונות של התאבדות. אני כבר מיואש. עברתי את החיים בהשרדות ועכשיו אני לא מצליח לשרוד אני רק רואה את המוות בעיני. אני באמת כבר לא יודע מה לעשות אני פוחד מהמוות אני פוחד למות תמיד פחדתי למות מחנק אי יכולת לנשום וזה מה שעוצר בעדי. אבל בסופו של דבר אנחנו נמות אז מה זה משנה עם זה יהיה עכשיו.. אז עכשיו יהיה טוב כי הכל יהיה מאחורי ובלי דאגות להווה ולעתיד.
אני כבר בשלב שאני מתחיל להרים ידיים פשוט נמאס לי כל פעם להפגע. שיבגדו בי. ינצלו את התמימות והטוב שבי. מספיק רמסו לי את הלב וגם ככה אני סובל מהיותי הומו אני גאה בזה אבל לא גאה במה שאני עובר מאכזות כל פעם מחדש. לצערי אני לא נמשך לנשים.טוב.. לא יודע אני באמת כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי