דאגה...

שלום מישל,

פרוץ מחלת הסכיזופרניה תלוי בשילוב של גורמים תרשתיים וסביבתיים. מקובל לחשוב כי התורשה מביאה את הפוטנציאל לחלות, ואילו מצב דחק אקוטי או מתמשך מוציא אותה מן הכוח אל הפועל.

ההסתברות לחלות בסכיזופרניה באכלוסיה הכללית עומדת על אחוז אחד. אצל ילדים להורה סכיזופרן ההסתברות היא 10%.

אצל נשים, רוב מקרי הסכיזופרניה מאובחנים בעשור השלישי לחיים, שאותו כבר סיימת, לכן ההסתברות הסטטיסטית שתפרוץ אצלך המחלה פחתה מאד, וככל שתתבגרי תוכלי להעמיק את אנחת הרווחה.

לפני פרוץ המחלה, ניתן לזהות שינויים אישיותיים כמו נטייה להסתגרות, מוזרות, חשיבה לא מסודרת וירידה הדרגתית בתפקוד הלימודי והתעסוקתי. סימנים אלו, שיכולים להימשך חודשים ואף שנים, הם איתותי אזהרה שמזמינים מעקב טיפולי.

בעניין הגנטי, כדאי לפנות לייעוץ גנטי או פסיכיאטרי, כדי לקבל את מלוא המידע הרלוונטי למקרה האישי שלך.

למרות שהנושא הגנטי הוא אמיתי ורלוונטי, יש לי הרושם שבמקביל מתקיים בתוכך דיאלוג נוקב עם אימך, המעורר בך שאלות לגבי מידת הדמיון והשוני ביניכן, והתכונות ש"הפנמת" ממנה. יתכן כי את קרובה לגיל בו פרצה אצלה המחלה, או שילדייך קרובים לגיל שבו את חווית את המאורע הטראומטי ולכן הנושא מתעורר בעוצמה. אני מאמינה שהפחד שלך מבטא משאלה לעיבוד, הכלה, קבלה והשלמה עם ההתרחשות הסבוכה שארעה ביחסייך עם אימך. תהליך טיפולי יכול לעזור לך לעבד את הכאב ההיסטורי, ללמוד לחיות עם חוסר הודאות ולקבלו כחלק טבעי מהחיים, ולייצב את תחושת הזהות האישית הבריאה שלך.

בהצלחה!