אין לי כותרת

שלום קספר,

עצוב לשמוע שאת בתקופה לא טובה, ושקשה לך להסתגל, ולמצוא כוחות להחזיק יחסים ממושכים, ועוד יותר שהיחסים הטיפוליים הסתיימו בגלל הגבלת זמן. זה אחד החסרונות הגדולים, אבל ההכרחיים, של מערכת הבריאות הציבורית.
קשה מאוד לשמוע שאת רוצה לפגוע בעצמך, וחבל לי על כך. אני משער שאת חשה בדידות וכאב, ושקשה להכיל אותם אז עלול לעלות רצון לפגיעה עצמית.
יכול להיות שסיום הטיפול, קשר שהיה משמעותי (אם הבנתי נכון מפוסטים קודמים שלך), מעורר קשיים שחשוב לתת עליהם את הדעת. הצורך הטבעי בקשר בטוח, מיטיב, ונותן, נפגע ומערער את האמון ועלול להעלות תחושות של ייאוש, אובדן וכאב. קשה להחזיק בתוכך את הדמות המיטיבה והאוהבת, לנוכח 'הנטישה' שבסיום הטיפול, גם אם זו המציאות, וגם אם מוב שבמסגרות מסוימות אין אפשרות לספק טיפולים ארוכי טווח, החוויה נותרת חוויה קשה. אך חשוב לעבוד על כך שלא תאבדי את מה שקיבלת, לא תאבדי את הדמות שהייתה איתך ואת המשמעות שלה עבורך.
לצד כל זה, אני חושב שחשוב שתחזרי לטיפול, באותה מסגרת או מסגרת אחרת. עלייך לבדוק את האפשרויות שלך לקבלת טיפול נפשי.

חזקי ואמצי

בהצלחה