שאלה חשובה

שלום נעמה (על שם ה"נעמה" מהסדרה בטיפול?)

צר לי, המקצוע שלי לא מבוסס על סודות וטריקים, וגם לא על מקסמי שוא או תרופות פלא.

ניסוח בקשתך, והנחתך כי הזמנה לעיבוד היא בהכרח "התחמקות", נשמעים באוזניי קנטרניים משהו... או שאולי הניסוח הציני מחפה על שבריריות גדולה? קשה לדעת..

בכל אופן,

אהבה בטיפול דנמי, נתפסת, כמו כל הרגשות האחרים המתעוררים בטיפול, כחוויה נפשית עוצמתית ואותנטית, שיש בה היבטים של "העברה" (כלומר, ביטוי כלשהו של העולם הפנימי, המושלך על המטפל). אהבה היא קודש הקודשים של הנפש, ויש לטפל בה ברוך ובכבוד, חלילה לא לדחותה או להשפילה, ובודאי לא לנצלה למטרות מיניות או כוחניות. דרך יחסים טיפוליים המושתתים על הכלה והבנה, נעשה נסיון להקשיב וללמוד את שפת האהבה, או המיניות, ומה היא מנסה לבטא. על פי רוב, האהבה למטפל/ת משלבת רגשות בוגרים וכנים, יחד עם צרכים ראשוניים אשר לא סופקו בילדות המוקדמת.

שמירת הגבולות הטיפוליים התקינים והברורים נחוצה והכרחית כדי שיתאפשר דיאלוג חופשי ואמיתי, ובהדרגה השתחררות ומציאת מושאי אהבה חדשים ואפשריים בחיי המטופל/ת.

אם את מעוניינת בתשובות "על פי הספר" התחילי אצל פרויד במאמרו הגדול "על אהבת העברה", בו ניתח את התאהבותה העזה של אנה או במטפל שלה יוזף ברוייר, והסיק ממנה משמעויות רחבות על תופעת ההתאהבות בטיפול.

מאז פרויד, כל התיאורטיקנים הגדולים התייחסו לסוגייה, שאיננה נדירה ואף מאד נפוצה (גם אצל מטפלות ומטופלים, וגם אצל מטפלים ומטופלים בני אותו מין). חלקם רואים בתופעה מעין התנגדות לטיפול, אחרים רואים בה ביטוי של משאלות וצרכים התפתחותיים, וכולם שוברים את הראש איך להכיל, להבין, ולהרוויח תובנה, מבלי לדחות מצד אחד ומבלי לממש מצד שני.

בתוך תוכנית טלויזיה? אין לי בכלל טלויזיה בבית כי אני קוראת ספרים ויש לי חיים מעניינים בלי להזדקק למכשיר הטימטום.
אז כן, קוראים לי נעמה. ככה כתוב בתעודת זהות, ואני לא בת 16 שמזדהה בתור כוכבי רוק או קולנוע. לא להאמין שזאת האסוציאציה הראשונה שקופצת לראש של פסיכולוגית קלינית.

זה דבר ראשון.

דבר שני,
מי את שתתחילי לנתח אותי אם יש לי אישיות שברירית או לא?
זה בכלל אתי לנתח גולשים אנונימיים בפורום? יש קורס כזה בתואר שני שמלמדים בו לאבחן דרך האינטרנט ? אם כן אני רוצה לבוא בתור שומעת חופשית.

אחרי שני המשפטים הראשונים שלך כבר יצא לי החשק לקרוא את ההתייחסות לדברים עצמם, ואני ממילא כבר לא אקח אותם ברצינות.

וחוץ מזה, תדעי שלא סתם אמרתי "סודות מקצועיים" וכו' - בפורום אחר שאלתי את אותה שאלה וענו לי איזה קישקוש לעוס על "לעבד את זה", ובגלל זה הקדמתי את התרופה למכה, ולא כי אני "שברירית".