קיירנות

טוב..
אם ככ הרבה מסגרות שאומרים לך מי את ואיך את ויודעים הכל ורוצים הכל ממך לא פלא שאולי אבד הקשר עם העצמי שלך...
אם לא בקופסה אז חושבים מחוץ לקופסה.. "קופסה"

אני אוהב לחשוב שתמיד אני יכל לטוס למקום "שהסיפור" מתחיל מ-0
להיות לבד זה חשוב.. יותר מלהיות ביחיד אם ביחד את מרגישה לבד.. יש עולם יפה בחוץ..

מזל שאין לי ילדים!
חוץ מזה כילד אני זוכר שעדיף לי היה שההורה יהיה "בסדר" וקרוב או לא "בסדר" ורחוק!
בסוף הם סופגים הכל ועדיף שיספגו רק טוב.

שלום לך,

כשהייתי בגילך עבדתי ב"סקרים" בשכונה חרדית בירושלים. נשים חרדיות צעירות הכניסו אותי בשמחה לביתן, (למרות היותי חילונית), ואני זוכרת שיחות מרתקות על הקשיים הרבים, העומס, הבדידות וחיבוטי הנפש, וגם על הכוחות והפתרונות, של אמהות כה צעירות.

אני בטוחה שאת לא לבד במצוקה ובלבטים. נסי למצוא לעצמך חברה או שתיים מסביבתך, להיתמך ולהתייעץ עימן. אפשר לפגוש אימהות במסגרות של הילדים, שכנות, מסגרות התנדבות או מסגרות אחרות שאת יכולה להתחבר אליהן.

אולי גם שרותי הרווחה באזור מגורייך מעניקים קבוצות תמיכה והדרכה (אני יודעת שיש כאלו בבני ברק וירושלים). במקרה של מצוקה קשה, גם טיפול במרפאה לבריאות הנפש הוא פתרון מקל ותומך.

אני בטוחה שגם באמונה ובעולם הדתי יש המון משמעות וכוח. לצערי אני לא מספיק מכירה את העולם הזה. את יכולה לפנות לבר סמכא רוחני ולשאוב ממנו הכוונה ועידוד.

ישר כוח,