פוביה

שלום לך,

השאלה המרכזית שכדאי לך לשאול את עצמך היא, האם הפחד משודדים הוא אמנם לב העניין, או שאולי הוא ממסך (מהווה "סיפור כיסוי") לקושי עמוק יותר לעזוב את בית ההורים ולצאת לדרך עצמאית משלך.

אני משערת מנוסח השאלה שאתה בן בכור, ושאבא לא חי איתכם. יתכן כי מתחת לפני השטח אתה חש מחוייבות כלפי אמא או אחייך הקטנים, ולכן מפתח מנגנון חרדתי כדי לתת לעצמך לגיטימציה לא לעזוב אותם. יתכן כי אתה קשור לאימך במיוחד ומתקשה להיפרד ממנה. אולי חוסר בטחון לגבי מיומנויות של ניהול משק בית עצמאי, או השתלבות בחברה הבוגרת, מלחיצות ומתנקזות אל ה"פוביה".

אם כיוון חשיבה מעין זה מדבר אלייך, ומתאים לך לבחון ולעבוד על המשמעות הרגשית העמוקה של יציאה מהבית, ומעבר מעולם הילדות והנעורים אל עולם הבוגרים, טיפול דינמי מאד יעשיר ויסייע לך.

אם אתה משוכנע שהפוביה היא אכן מקור הבעייה, ולא תופעה נלווה, אזי טיפול קוגנטיבי-התנהגותי יכול לעזור. הטיפול יאפשר לך להחשף לדבר שמפחיד אותך בכלים של הרפייה ודמיון מודרך, וכן יתן לך כלים מחשבתיים להשאיר את הפחדים בפרופורציה רציונלית, ולהאמין בכוחות ויכולות ההתמודדות שלך.

עלי להוסיף, שגם טיפול תרופתי נוגד חרדה יכול לעזור בשלב הראשון של היציאה מהבית.

ברמה הפרקטית: יתכן כי מגורים עם שותפים נחמדים או חבר טוב יהפכו את המעבר ליותר הדרגתי ופחות מפחיד. גם דירה מוגנת היטב, ובניין עם אינטרקום ישרו ביטחון.

בהצלחה!

היי ממליצה לך על טיפול שאני עברתי טיפול CBT קוגניטיבי התנהגותי...כנראה שזה הטיפול שיעזור לך לשנות את דפוס החשיבה.. בהצלחה