האם אפשר לאבחן אספרגר בגיל 35?

שלום אורית,

על חרדה חברתית ותסמונת אספרגר תוכלי לקרוא בהרחבה ע"י חיפוש בגוגל. ההבדל ביניהם הוא די ברור. בחרדה חברתית הבעייה היא פחד לחוות חוויות קשות בחברה (כמו לעג) וכתוצאה מכך הימנעות ממצבים חברתיים. באספרגר מדובר בליקוי בהבנה של מצבים חברתיים, ביכולת "לקרוא" רגשות ובתקשורת בין-אישית.

אפשר לאבחן תסמונת אספרגר בגיל מבוגר, במיוחד עם התפקודים האחרים היו תקינים והילד/מתבגר לא הופנה לאיבחון. מאידך, יתכן כי מדובר בבעייה אישיותית או נפשית אחרת.

אפשר לאבחן את ההפרעה אצל פסיכיאטר, נוירו-פסיכיאטר או פסיכולוג קליני מומחה בתחום. ישנן מרפאות ייעודיות לנושא, תוכלי למצוא שם שרותי איבחון וטיפול. זאת בהנחה שאחיך חש מצוקה ומעוניין לטפל במצבו.

כל טוב,

בני בן 29 בוגר במתמטיקה ועושה עכשיו את הדוקטורט במתמטיקה. עד היום לא קשר קשר עם נערה (או נער). במידה רבה הוא די מוזר, אינו מתחבר עם אחרים אין לו חברה לבלות איתה בימי שישי או כל יום אחר. מאז ילדותו הצעירה ביותר הראה זכרון יוצא דופן בדברים מסוימים. הבעיה אתו שאם מדברים על נושא מסוים, ורוצים לעבור לנושא אחר, יש מצב שזה מפריע לו והוא ממשיך לדבר על אותו נושא ללא הרף. השאלה היא, האם יש דרך לעזור לו, במקרה שזה אכן אספרגר. איך אפשר לרמוז לו לפנות לאיבחון מבלי לפגוע בו, ומה ניתן לעשות תודה אם מודאגת

שלום דניאלה,

אני שומעת שיש לך בן מוכשר, שמצליח בתחום האקדמי שבחר לעצמו.

הדאגה שלך מובנת. פחות ברור אם בנך עצמו חווה מצוקה, מחסור ודאגה לגבי מצבו החברתי והזוגי. כמו כן קשה לדעת ממכתבך הקצר מה הרקע למצבו, יכולות להיות הרבה מאד סיבות חוץ מאספרגר.

הכי חשוב להמשיך לשדר אהבה וקבלה ללא תנאי. דאגות ולחץ, כמה שהם טבעיים ומובנים, עלולים לשדר חוסר קבלה. יחד עם זאת, בעדינות כדאי להסב את תשומת הלב שנושא השיחה השתנה, או שבן השיח מרגיש מיצוי של הנושא. זאת, כדי לפתח מעט מיומנויות תקשורתיות וחברתיות.

לא ברור האם אתם מנהלים שיחות בנושאים אישיים. לפני שמציעים לפנות לאיבחון וטיפול, כדאי שתהיה תשתית של יכולת לדבר על נושאים קצת יותר אישיים. למשל דרך שאלות לשלומו, התעניינות במצב רוחו, בעיסוקי הפנאי וכו'. אולי במשפחתכם פחות רגילים לדבר על תחושות, רגשות, יחסים וקשיים, ואפשר לפתח את זה בהדרגה, גם דרך מתן דוגמא אישית. לאט לאט תוכלי לקושש עדויות עד כמה טוב ונוח לו בחיים, ואם יש משהו שאולי מפריע לו. את עניין הטיפול אפשר לאמר בצורה רגישה כמו "אתה מוכשר ומצליח מאד בתחום המדעי, ולכל אחד יש אזורים שקצת פחות נוח לו בהם, והוא יכול לקבל קצת עזרה". אם תבחרי בעצמך לקבל יעוץ או הדרכה, תוכלי גם לאמר לו את זה כמתן דוגמא אישית.

בהצלחה,