הגיל שמייאש

אני תוהה מדוע לא ענית לי כאשר ענית פה לכולם. האם ההודעה שלי הייתה כה מייאשת עד שלא מצאת מה לענות?

שלום נורית,

ההודעה האחרונה שהעלתי היא מלפני רבע שעה בדיוק.

מניין הבטחון שאיני שוקדת על כתיבת תגובה עבורך בדיוק ברגע זה? או שאולי יצאתי למנוחת צהריים של יום שבת?

הזירוז אינו משרת את עניינך, ובהחלט מרפה את ידיי.

ההודעה שלי עלתה לפני יומיים ולא לפני רבע שעה. אני לא רואה היכן פה הזירוז.

משום מה דילגת עליה וזו גם זכותך בין היתר...

מקווה שלא הרפתי את ידיך.

אוקיי. כנראה לא שמת לב שבזמן שהעלת את הודעתך שקדתי על מתן תגובות לכל מי שהעלה הודעה בימים האחרונים, כולל אלייך.
הודעותייך כלל אינן מייאשות.
תקבלי תגובה בקרוב.

שלום נורית,

לצד הבנתי את עומק התסכול והייאוש שלך, את החוויה האישית שלך של פספוס וכאב, אני מוכרח גם לומר כי את עוד צעירה. חייך עוד לפנייך ושום דבר לא מאוחר.
נכון מאוד יהיה לפנות לטיפול. חלק מהבעיה נשמע לי קשור לאופן שבו את מודדת דברים ושמה את הדברים על סולם שבו יש למעלה - למטה, צעיר - מבוגר, וכן הלאה. סולמות כאלו לעיתים קרובות משכיחים מאיתנו איך זה לחיות, להיות בתוך החיים, ולא לנסות למדוד את החיים שלנו.
אין לי ספק שאת יכולה להיעזר בטיפול, לממש את עצמך, וליצור לעצמך חיים שתוכלי ליהנות מהם ולהיות שלמה איתם. אך זה עלול לדרוש תהליך לא פשוט, שיעבור דרך המקומות הכואבים, דרך הפספוסים שכבר התרחשו, ודרך אלו שעוד יתרחשו (כאלו הם החיים, כל בחירה שלנו היא גם פספוס של אינסוף אפשרויות אחרות). תצטרכי לבחון בתוכך את הדרך שעשית עד היום, לעבד את המשברים שעברת, למצוא בחזרה את הכוחות שלך, ולבנות את דרכך.
אולי המחשבה שטיפול לא יעזור, קשורה גם לקושי להכנס לטיפול שבו תצטרכי לעבור דרך המקומות האלו, ולתת לאדם זר הצצה לשם. עם זאת, זה נראה לי חשוב מאוד שתטפלי בעצמך, תהיי בטיפול שייתן לך תמיכה, הבנה והכלה, ושיהיה איתך מישהו לצידך בדרך שאת עוברת.
אין שום סיבה לוותר, ותחושה קשה היא הרבה פעמים המנוע הדרוש להתחיל להניע את הדברים בכיוון אחר. אז כן, יש דרך אופטימית להסתכל על הדברים. מקווה שגם תוכלי לעשות.

המון בהצלחה