חסרת אונים

שלום לך יקירה,

אני לא פסיכולוגית ולא מתיימרת להיות, אולם קראתי את הודעתך והיא מאד נגעה ללבי משום שאני מאוד אוהבת ילדים ומאוד רוצה להיות אמא ביום מן היום.

אם במקרה תתקלי בהודעתי מהיום, תראי שיחסי הורה-ילד בכלל ויחסי אם-בת בפרט הם אינם תוצר של קשר ביולוגי בלבד. אין זה מספיק ליצירת קשר ויחסים טובים, למעשה, אני יכולה להעיד שזהו הפרמטר הזניח ביותר בתוך המכלול המורכב הזה של יחסי הורים-ילדים.

משיחה שקיימתי עם כמה מקרוביי, בוגרים שאומצו כתינוקות או כפעוטות, העלתה שהוריהם הם הוריהם נקודה. על כל המשתמע מכך. אחת מהם תרה אחר שורשיה והעידה כי הפגישה עם אמה הביולוגית היתה מרגשת כמעט כמו להיפגש עם סוכן הביטוח שלה. ואין צורך להכביר במילים מעבר לכך.

לכן, אני משוכנעת ובטוחה שאחרי שנים רבות של ציפייה, תקווה והמתנה, תהיו הורים נהדרים וטובים. במקביל, לדעתי, יש לשקול אפשרות לאמץ תינוק/ת שאולי לא יוולד מגופך אך בוודאי יוולד מהלב, מלבך שלך ומלבו של בן זוגך. התינוק בר המזל הזה, יהיה הילד שלכם, רק שלכם ואתם תגדלו אותו כראות עיניכם ותאהבו אותו ללא תנאים, בטוב וברע.

אני מאחלת לכם הצלחה מכל לבי ומקווה שתהיו הורים בהקדם, במי מן הדרכים האפשריות ותדעו אושר וסיפוק מגידולו של ילד.

מחזיקה לכם אצבעות,
בת.

שלום רינה,

אני משתתפת בצערך, ומצטרפת למילותיה המנחמות של בת.

ילד ביולוגי הוא משאת נפש, והמסלול המייסר של טיפולי הפוריות רק מעצים את המשאלה, ואת כאב האכזבה.

אני מקווה שבעלך תומך ומחזק, ושיש לך תחומי עניין ומשמעות נוספים בחיים שבהדרגה ימלאו את הריקנות.

יש הרבה קבוצות תמיכה וירטואליות וממשיות לנשים במצבך, שיוכלו לתמוך ולחזק אותך בשעה קשה זו.

האם ניסיתם את כל האפשרויות? פונדקאות היא פתרון נהדר. חוויית ההריון איננה הכרחית כדי לחוות אימהות מלאה.

אם אפשרות האימוץ עומדת בפנייך, כדאי לשקול אותה ברצינות ובחום. הויתור על המשכיות גנטית הוא עצום, אך עצומה לא פחות השליחות של אימוץ נפש פעוטה שגורלה לא שפר עליה. מחקרים מצביעים על חוויית הורות עמוקה ומלאה גם בהורות מאמצת.

תתאוששי בקצב שלך, וכל טוב,