שאלה של כימיה

הכל מתחיל ונגמר אצלי עכשיו באם אני מוצאת כימיה עם הפסיכולוגית. לאור טיפול כושל שנגמר קשר אינני מצליחה למצוא מאז כימיה עם מטפלת. ידוע הוא שמעבר לכל שיטה הדבר החשוב ביותר להצלחת הטיפול שתהא כימיה טובה והדדית בין השניים.

נפגעתי מאוד קשה לאחר שנים שבו חיפשתי מטפלת והייתי עוברת בין פגישות חד- פעמיות עד שמצאתי מישהי שדווקא איתה חשתי בכימיה. היה לי נוח אצלה, הייתה לכאורה קלילה כזו שלא רק מדברת ומהנהנת בראש, אך לצערי דווקא מהצד שלה חשתי התנגדות לטפל בי. לא היה שאלה של מרחב לדון בכך אלא היה יותר התלבטויות וחבטים שלה בקול וספק לגבי. הייתה הרבה ביקורתיות וידיעה מראש של הדברים בסך הכל אחרי שתי פגישות.
זה נגמר כשאני הודעתי לה שאני לא אמשיך מאחר ואני לא רוצה בכוח. היא מצידה לא עשתה מאמץ אך היה ברור שאין לה רצון ועניין.

התחלתי שוב אצל מישהי אחרת אבל לא ממש נוצרה הכימיה שהרגשתי בה עם המטפלת הקודמת. אני מרגישה שיש אות קלון עלי.

אני מניחה את חששותי די מהר בפגישה ולעיתים זה עובד כחרב פיפיות.

אני מתוסכלת ומפוחדת מהשחזורים. אני חשה שאני לא נופלת "בקלאסיקה" של מטופלות קשות או שנעזבות או עוזבות ויחד עם זאת, זה המצב לכאורה- כמו ביש מזל.

אני ממש מחפשת את המטפלת שתאסוף אותי לחיכה בחום ובקבלה בשלב הראשוני עד שארגיש בטוחה. אבל אני ממש מתקשה למצוא מטפלת חמה ואמפטית, שתהיה מסורה לפחות בשלב הראשון עד שתעבור הטראומה ואצמח משם.

אין לי שליטה על החרדה הזו שאתה אני מגיעה ומלחיץ אותי שאולי זה הופך לנבואה המגשימה עצמה. ועדיין צריכה מישהי שלא תיבהל מהבהלה.

אני פוחדת לציין אבל באמת עברתי הרבה מאוד פגישות ראשונות וחלקן אפילו נצרבו בתודעתי כשליליות וקצת עויונות.
רק מבקשת קבלה ואהבה. (מה שלצערי הרב חשתי בשפע ממנה הרבה מאוד טרם כל הניסיונות הללו, ואינני מצליחה להשיב לעצמי תחושות אלו).