התלבטות

יוסי,
היה לי מאוד עצוב לקרוא את דבריך.
לפני כשנתיים עברתי סדרה מייגעת של טיפולים. גילי 35.
הדילמה שלך מוכרת לי היטב. אני החלמתי אולם החלטתי מבעוד מועד שאם תתפתחנה גרורות לא אעבור שום טיפול, היה לי מאוד קשה.
יחד עם זאת, יש טיפולים היום, וגם שוב, מניסיונה של אימי, בעלי מינון נמוך שכן משפיעים וכן מאריכים את תוחלת החיים. שווה לך להתייעץ עם אנשים שעברו טיפול דומה לשלך. תבדוק מה ממליצים האונקולוגים, על אילו תרופות, תפרט את הדילמות שלך ותשקול.
אולי אנשים יואילו בטובם לשתף מניסיונם האישי ולעזור לך בקבלת ההחלטה המורכבת והקשה.
יש סדרה בהוט, ערוץ 3 בימי שני שנקראת מזל סרטן. לגברת נותרה שנה לחייה ומראים כל מיני דברים שהיא בוחרת לעשות.
כדאי שגם אתה תהנה מכל רגע שנותר לך. אני יודעת שחיי השתנו מקצה אל קצה בעקבות הידיעה שתוחלת החיים שלי לא תהיה מן המשובחות.
שיהיה לך חג שמח ומלא אור!
חיבוק גדול!

קודם כל רוצה להצדיע לך על המודעות ובעיקר על האומץ!!!!
עושה רושם שאתה מתמודד בצורה נהדרת ובוחר לראות את הדברים כמו שהם.
יכולה לשתף אותך ,מנסיונה של אימי האהובה והיקרה שהלכה לעולמה לפני כחצי שנה.
אמא היתה אשה בריאה ופעילה מאוד ופתאום ביום בהיר התהפכו החיים כשהתגלתה בגופה מחלה גרורתית. כל הרופאים המליצו על כימי . קראנו באינטרנט שהכימו יכול להאריך את חייה במעט חודשים תוך תופעות לוואי שיכולות להיות נוראיות
אמא ניסתה טיפול כימי, פרק זמן קצר מאוד וזה היה עבורה בלתי נסבל. אמא חיה עם מחלה גרורתית כ-חצי שנה בלי שאף אחד כמעט יכל להרגיש מה מתחולל בתוך גופה. בחודש האחרון חלה התדרדרות במצבה והיא נהייתה יותר ויותר ישנונית . היא נפטרה כמעט ללא סבל וללא כאבים. זה מנחם אותנו מאוד.
אמא התמודדה וקיבלה החלטות בצורה מעוררת כבוד
ואגב לא הרמנו ידיים וניסינו המון שיטות אלטרנטיביות שיתכן שהועילו לאיכות חייה.
לדעתי זו שאלה קשה מאוד. יצא לי לשאול בדמעות את אחד הרופאים של אימי מבלי שתהיה נוכחת , למה בכלל ממליצים במצבה על כימו בידיעה שאין אפילו אחוז אחד של סיכוי שהיא תתרפא? והתשובה שנתן הרופא היא: שזה תלוי בבן אדם. יש אדם שבשבילו עוד יום של חיים, שווה כל סבל ...כך שזו שאלה נורא נורא אישית.
מה שאותי באופן אישי מכעיס, זה שהרופאים ישר מציעים "טיפול" כימי. במקרים סופניים קשה לי לקרוא לכימוטרפיה "טיפול". הארכת חיים בכמה חודשים ספורים (במקרה הטוב) תוך כדי תופעות לוואי לרוב מאוד קשות - איננה טיפול. בן אדם זכאי לדעת הכל על מצבו (ואני לא מדברת על חברה צעירים שיכולים לקבל מידע באינטרנט אלא גם על מבוגרים שתולים עיניים רק במוצא פיהם של הרופאים) ואז לקבל החלטה תוך מודעות ובחירה והשלמה עם המצב.
זכור לי שאימי הגיעה לאשפוז יום, על מנת לקבל מנת דם והיתה שם אישה מבוגרת כבת 80 עם אלצהיימר ועם סרטן לבלב סופני שהיתה מחוברת בעירוי לתרופה כימית. למה? האין זו התעללות? האם התרופה הזו תציל אותה? לשם מה לטרטר אישה בגילה ובמצבה לבית חולים הלוך ושוב ? לא עדיף לאישה כזו להיות בביתה עם הקרובים לה סביבה ולסיים את חייה בכבוד? במקרה הנל הבחירה לתת כימו היתה של הבת שלה וממעט הדיבורים שהחלפתי איתה, הבנתי שהבת אפילו לא היתה מודעת שיש אפשרות לא לטפל...פשוט זה ה"טיפול" שהרופאה נתנה...

אני מציעה לך קודם כל לא לאבד תקווה. הרפואה מתקדת כל יום ומי יודע אולי מחר או עוד חודש ימצאו תרופה למחלה הארורה הזו.
שנית תעשה את השיקולים שלך , תשתף אנשים קרובים . איכות החיים במצב של מחלה שלא ניתנת לריפוי בעיניי היא החשובה מכל. אבל שוב זו החלטה אישית של כל אדם .
עוד דבר חשוב שאני יכולה להמליץ והיה הדבר היחידי שהקל על הבחילות ושיפר את מצב רוחה של אימי בשבועיים האחרונים לחייה הוא - קנביס רפואי.
מאחלת לך החלמה מהירה ועוד שנים ארוכות וטובות של בריאות. אמן.
מאוד נגעת לליבי.

יוסי יש לך נשמה חזקה... אני מאחלת לך רגעים של אושר עד הסוף... בהצלחה.

שוודאי יתרמו להחלטה הסופית.
עמדת הרופאים היא:
כדאי לנסות, כי הרי תמיד אפשר להפסיק מתי שרוצים.
לא בלתי-הגיוני.
אודה אם יש עוד היכולים לחוות דעה מניסיון אישי/משפחתי.

כמו שאמרו לך הרופאים-תמיד אפשר להפסיק.
יוסי, אני בגילך ונרפאתי - נכון לעכשיו - משתי מחלות סרטן.
כשסיימתי עם הכימותרפיה, הצהרתי שאם אצטרך לעבור שוב טיפולים לא אעשה אותם בשום פנים ואופן, הרגשתי מורעלת לחלוטין. בינתיים עברו שנתיים ואני חוגגת כל יום ומנעימה את זמני. יותר מדי שנים חייתי בשביל העתיד, אני חיה עכשיו את ההווה, ולא מהרהרת על הקץ - גם לא הבטיחו לי אותו - בזה מצבי שונה כמובן משלך. אבל כמו שאני שוב אוהבת את עצמי, אם אצטרך לעבור שוב טיפולים, אנסה! ואפסיק אם זה יהיה מעבר לכוחותי.
תהייה חזק. החיים הם מתנה. תהנה מכל יום ומכל שעה. והלוואי שתרגיש טוב ותבריא!
חיבוק חזק חזק

שלום לך יוסי.אני חייבת לשתף אותך בתהליך קשה וכואב שעברתי עם אימי.כמובן שלא ניתן להשליך ממקרה כזה על האחר ,אולם אולי בכל זאת תוכל לשאוב מהמקרה שלה כוחות.
לאימי אובחן בנובמבר האחרון גידול ברמה 4 בחלל הבטן לא ברור מה היה המקור .אבל הבטן הייתה מלאה בגידול.
בצר לי נתתי לחברה טובה שהיא אחות במחלקה כירוגית באחד מבתי החולים הטובים בארץ את כל החומר הרפואי כולל הסיטי .כשהרופאים ראו את המצב אמרו שהיא במצב שלא ניתן לנתח.חברתי חזרה אלי ואמרה לי שהיא ממש מצטערת ושאין מה לעשות, הכימותרפיה היא רק לצורך הארכת חיים של תקופה קצרה מאוד.זה היה היום השחור בחיי כמובן שלא שיתפתי את אימי .בכיתי ללא הפסק בידיעה שעוד מעט נצטרך להיפרד.
ואז הגענו לאונקולוג מדהים שהרגיע אותנו ואמר בואו נתחיל טיפול ונראה איך מתקדמים.הכוונה היתה להקטין את הגידול ואז במידה ונצליח יהיה ניתן לנתח.3 חודשים היא קיבלה כימותרפיה.ליוויתי אותה בכל שלב בתהליך שהיה לא פשוט ,אבל אני חייבת להגיד לך שהיא התמודדה איתו בגבורה .היו נפילות היה קשה אבל היא המשיכה לעבוד בבית ומחוצה לו.המרקרים החלו לרדת .היא עשתה pet ct נוסף והמדהים היה שכמעט ולא ניצפה גידול.תוך פרק זמן קצר היא עברה ניתוח .הפתולוגיה הראתה שהגידול הצטמצם ונשאר ברמה מינמאלית .התאים הוצאו וכיום היא אמורה להמשיך עוד 3 חודשים נוספים כימותרפיה.הרופא אמר שהיא יכולה לעמוד על רגל אחת ולרקוד. אתה מבין מדרגה 4 הגעו למקום הזה.
אולי אני ממהרת לשמוח כי הגידול עשוי לחזור בשנתיים הקרובות .אתה יודע מה ואולי לא
אולי היא ברת מזל ואלוהים אוהב אותה.מה שאני מנסה להגיד לך שאסור לאבד תקווה ,
תנסה להיות חזק למרות הקושי והכאב .אני כולי תקווה שהחיים ימשיכו לחייך אלייך ואתה אליהם ותזכה לשנים רבות של בריאות.

לטיפול הביולודגי תופעות לוואי מינימליות, אם בכלל.
מבין טיפולי הכימותרפיה ניתן לבחור טיפול עם תופעות לוואי מינימליות, כגון התרופה נבלבין

ומבין התרופות הביולוגיות,אם אתאים,
למי מבינהן מינימום תופעות?
האם כל הטירחה ראוייה להארכת החיים בחודשים ספורים,או שמדובר אולי מעבר לכך?
תודה.