מיפוי לב וסיטי לב - חסימת עורק

בשתי הבדיקות יש קרינה ברמה נמוכה וב CT יש בנוסף חומר ניגוד שניתן לוריד.
המיפוי הוא בדיקה פיסיולוגית כלומר מראה אם שריר הלב מקבל זרימת דם באופן תקין. אם יש אזור שלא מקבל מספיק דם זה סימן שהעורק המגיע אליו מוצר באופן משמעותי (70% ומעלה) כלומר המיפוי יגלה רק הצרויות חסימתיות שבצנתור יורחבו עם תומכן. ה CT הוא בדיקה אנטומית כלומר מראה כל הצרות גם כאלה שמתחת ל 70% הצרויות כאלה בצנתור יחשבו ללא חסימתיות לכן לא יטופלו עם תומכן. במקרים בהם ה CT מראה ממצא גבולי קרוב לודאי שהמטופל יופנה לצנתור להערכה. לכן אין בדיקה מושלמת לכל בדיקה יתרונות וחסרונות.

פרופ', תודה על התשובה.
מספר שאלות נוספות:
מדוע רמת קרינה בct ובמיפוי נמוכה? האם ההליך שונה בct רגיל? בכמה שונה מהקרינה הנספגת בצילום חזה?

ציינת כי "גם כאלה שמתחת ל 70% הצרויות כאלה בצנתור יחשבו ללא חסימתיות"
האם עדיין נדרש צנטור במידה ומזוהה חסימה מתחת ל70 אחוז?

האם קיימת בדיקת mri לטוב איתור חסימות בעורקים?

שאלה אחרונה, האם אזור בעורק שהותקן בו סטנט מוגדר כאזור עם חסימה אפס?

בדיקות רפואיות לא אמורות לגרום לנזק לכן בכל הבדיקות הרפואיות הכוללות קרינה רמת הקרינה נמוכה.
במידה והבדיקה מראה הצרות של פחות מ 70% לא נדרש צנתור הבעיה היא בהצרויות הגבוליות שלא ניתן לדעת בודאות אם הן פחות מ 70% או באזור ה 70% ואז לרוב לא לוקחים סיכון וכן ממליצים על צנתור
בבדיקת MRI למיטב ידיעתי לא מדגימים את העורקים הכלילים
באיזור בו הותקן סטנט אין הצרות (אם ההתקנה מוצלחת) אלא אם מתפתחת חסימה של הסטנט תהליך שמתרחש בכ 5% מהסטנטים מצופי התרופה

תודה רבה
במידה ומתפתחת חסימה בסטנט. מה עושים? הרי אי אפשר להוציא אותו

ניתן להתקין סטנט חדש ולפתוח אותו בתוך הסטנט החסום.