הפרעת אישיות נמנעת: תסמינים, אבחון ודרכי טיפול

הפרעת אישיות נמנעת היא בעיה פסיכולוגית אשר האנשים הסובלים ממנה הם ביישנים במיוחד, חשים שהם אינם משתלבים בסביבה שבה הם נמצאים ויש להם רגישות יתר לדחייה מהחברה. ההפרעה משפיעה באופן ישיר על היחסים עם אנשים אחרים ועל יצירת קשרים חברתיים, אף על פי שהם מעוניינים ביחסי חברות.

רוצים לדעת עוד? שאלו את המומחים:
פורום פסיכולוגיה ילדים
פורום דיכאון חרדה
פורום פסיכיאטריה
פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער
פורום פסיכותרפיה

הפרעת אישיות נמנעת מתחילה כבר בילדות

אנשים עם הפרעת אישיות נמנעת מתקשים לפעול באירועים חברתיים וביצירת קשרי חברות גם במקום העבודה. הקושי נובע מחששות שונים, כמו דחייה, מבוכה, ביקורת ופחד להיות מושא ללעג. כמו כן, אנשים עם ההפרעה מתקשים להאמין שאנשים אחרים אוהבים אותם ומכיוון שהם רגישים לדחייה ולביקורת מהזולת הם לעתים חווים הערות או מעשים בצורה שלילית, אף על פי שזו כלל לא הייתה הכוונה.

הסיבות להתפתחות של הפרעת אישיות נמנעת אינן ידועות והן כנראה קשורות הן לגורמים גנטיים והן לגורמים סביבתיים. כל אחד יכול לפתח את ההפרעה ואי אפשר לצפות זאת מבעוד מועד. עם זאת, אנשים עם ההפרעה נוטים לביישנות כבר בהיותם ילדים, אך לא כל ילד ביישן בהכרח מפתח את ההפרעה כשהוא גדל. כמו כן, לא כל אדם ביישן סובל מההפרעה.

הפרעת אישיות נמנעת מחמירה עם הגיל, וככל שגדלים אנשים עם ההפרעה הופכים ליותר ויותר ביישנים. פעמים רבות הביישנות מגיעה לשלב ההימנעות שבו נמנעים מלהיפגש עם אנשים מסוימים או להשתתף באירועים חברתיים מסוגים שונים.

אנשים עם ההפרעה נמנעים מלפתח יחסים

פסיכולוג, פסיכיאטר או איש מקצוע אחר מתחום בריאות הנפש יכול לאבחן את ההפרעה. איש המקצוע יערוך שאלון שבו הוא ינסה לבדוק מאיזה גיל התחילה הביישנות וכן שאלות נוספות הנוגעות לדפוסי ההתנהגות ולאורח החיים של המטופל. כדי לענות על ההגדרה של הפרעת אישיות נמנעת יש לעמוד בכמה קריטריונים, כמו ביישנות שהתחילה בילדות, הימנעות מפעילויות חברתיות בשל חשש מדחייה או מביקורת, הימנעות מיצירת קשר עם אנשים חדשים ועם כאלה שאין ודאות מוחלטת שהם מחבבים או אוהבים, הימנעות מלפתח יחסים מפחד לצאת נלעגים או מגוחכים, מחשבות טורדניות על דחייה בציבור, תחושת נחיתות וחוסר ערך לעומת אנשים אחרים והימנעות מלהשתתף בפעילויות או לקחת סיכונים שעלולים להאיר באור מגוחך או מביך.

טיפול פסיכותרפי הוא הדרך היעילה ביותר להתמודד ולטפל בהפרעת אישיות נמנעת. המטרה של הטיפול היא לסייע למטופל להגדיר את המחשבות הלא מודעות לגבי התפישה של איך אנשים אחרים רואים אותו. כמו כן, הטיפול מסייע להתאמן על הכישורים החברתיים בסיטואציות שונות. ישנן שתי שיטות טיפול עיקריות בהפרעת אישיות נמנעת – פסיכותרפיה פסיכודנימית וטיפול התנהגותי קוגניטיבי. טיפול פסיכודנימי מסייע להיות מודעים למחשבות שבתת מודע ולהבין כיצד חוויות עבר משפיעות על ההתנהגות העכשווית. בטיפול התנהגותי קוגניטיבי מזהים את הדפוסים הלא בריאים וממירים אותם בדפוסים חדשים ובונים. נכון להיום אין תרופות שמסייעות לאנשים עם הפרעת אישיות נמנעת, אך לעתים הסובלים ממנה חשים דיכאון וחרדה שבהם אפשר לטפל בעזרת תרופות נגד דיכאון.

אולי תרצו לדעת גם:
אילו הרגלים מחמירים חרדה?
ODD: תסמינים ודרכי טיפול בהפרעה מתנגדת מרדנית אצל ילדים ובני נוער
פסיכוזה: תסמינים, גורמי סיכון ודרכי טיפול
כיצד טראומות נפשיות של הסבים משפיעות עלינו?
הפרעת התנהגות: סיבות, מאפיינים ודרכי טיפול

הזנחה של ההפרעה יכולה לגרום לדיכאון

אנשים שאינם מטפלים בהפרעת אישיות נמנעת עלולים לבודד את עצמם לחלוטין מהחברה ולפתח בעיות פסיכיאטריות נוספות, כמו דיכאון ואגרופוביה – בעת חוצות או פחד ממקומות ציבוריים, וכן הם יכולים לפנות לעזרים חיצוניים ממכרים, כמו סמים ואלכוהול. יש לזכור כי טיפול פסיכותרפי אינו משנה את האישיות, ואנשים ביישנים אינם הופכים למוחצנים לאחר כמה פגישות, אך בעזרת טיפול נכון ותומך אפשר לקבל כלים לשינוי דפוסי החשיבה, למזער את התסמינים של ההפרעה ולשפר את הכישורים החברתיים.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר