סיסי שליה: פענוח בדיקות / תוצאות בדיקות רפואיות מעבדה

מטרתה של בדיקת סיסי שליה היא לאתר מומים ומחלות גנטיות בעובר במהלך הריון. השליה היא רקמה שנוצרת ברחם האישה בזמן הריון, העובר מחובר אליה בחבל הטבור ותפקידה לספק לעובר חמצן ואנרגיה. במרבית המקרים המטען הגנטי של השליה זהה למטען הגנטי של העובר ולכן ניתן לבחון את מצבו של העובר לפיה. השליה מורכבת מסיסים, מבנים הדומים בצורתם לאצבע, ובבדיקת סיסי שליה לוקחים דגימה מהסיסים וכך לא באים במגע עם העובר והוא אינו ניזוק. בבדיקה בודקים את הכרומוזומים של העובר וכך אפשר לאתר עודף או חוסר של כרומוזומים היכולים לגרום לבעיות בריאותיות שונות, כמו תסמונת דאון. כמו כן, בבדיקה אפשר לאבחן מומים במערכת העצבים ומחלות תורשתיות הנגרמות מגנים מסוימים. הבדיקה נמצאת בסל הבדיקות לנשים שגילן 35 ומעלה ולנשים שבדיקות שונות, כמו שקיפות עורפית, הראו שישנו סיכון למחלות גנטיות.

ישנן שתי שיטות לביצוע סיסי שליה – דרך הנרתיק ודרך עור הבטן. בבדיקה הבטנית על הנבדקת לשכב על מיטת הטיפולים עם בטן חשופה. כדי לקבל תמונה של העובר ושל השליה יש צורך באולטראסאונד. בעזרת הרדמה מקומית מאלחשים אזור קטן בבטן, דוקרים אותו עם צנתר ושואבים כמות קטנה של סיסי שליה. לאחר מכן בודקים את לחץ הדם של הנבדקת ואת פעימות הלב של העובר. בבדיקה הנרתיקית על הנבדקת להתפשט וללבוש חלוק ולשכב על מיטת הטיפולים כשהרגליים מונחות על התומכים בצדי המיטה. בעזרת מפשק (ספקולום) מרחיבים את דפנות הנרתיק ומנקים את צוואר הרחם בעזרת סבון מיוחד. לקבלת תמונה מדויקת של העובר ושל השליה יש צורך באולטראסאונד. לאחר מכן דוקרים את צוואר הרחם, מחדירים צנתר ושואבים כמות קטנה של סיסי שליה. לאחר השאיבה סיסי השליה נשלחים לבדיקת מעבדה למען קבלת התוצאות. בתום הבדיקה על הנבדקת להישאר כשעה להשגחה כדי לוודא שאין דימום כבד. כמו כן, מומלץ לנוח כיום או יומיים לאחר הבדיקה.

כשעה לפני הבדיקה הנבדקת תתבקש לשתות נוזלים כדי ששלפוחית השתן תתמלא. שלפוחית מלאה מקלה על תהליך הבדיקה.

משך הבדיקה הוא כעשרים דקות.

בבדיקה הנרתיקית ייתכנו דימומים והתכווצויות בבטן הדומות לכאבי מחזור. אם לאחר הבדיקה ישנו דימום כבד, חום גבוה מ-38 מעלות או הפרשות חריגות או כבדות מהנרתיק, יש לגשת לקבלת טיפול רפואי במידי. הבדיקה מעלה את הסיכויים להפלות בכ-0.25%. הסיכון גבוה יותר בבדיקה הנרתיקית מאשר בבדיקה הבטנית. כמו כן, ישנו סיכון לזיהום תוך־רחמי ולמום מולד ברגל או ביד התינוק בעקבות פגיעת הצנתר, אך הסיכון לכך הוא נמוך ביותר, בעיקר לאחר השבוע ה-10 להריון.

הבדיקה נעשית בסוף השליש הראשון של ההריון, בין שבוע 10 לשבוע 13. את הבדיקה מבצעים כאשר ישנו חשד למומים מולדים או למחלות גנטיות ורוצים לבדוק זאת בשלב מוקדם של ההריון כדי שאפשר יהיה לבצע הפסקת הריון קלה יותר. זאת לעומת בדיקת מי שפיר שניתן לעשותה רק בשליש השני של ההריון.

ברוב המקרים תוצאות המעבדה מתקבלות בין 10 ל-14 יום לאחר הבדיקה.