פורום הפרעות דיבור, ליקוי דיבור, גמגום - יש לך שאלה?

דניאל שלום,
דבר ראשון, חשוב לדעת מבחינה רפואית האם יש נזק במיתרי הקול או לעצבים המפעילים אותם. בכל מקרה, מומלץ מאד לפנות לאבחון של קלינאית תקשורת המתמחה בהפרעות קול בכדי שתוכל לתת פרוגנוזה לטיפול או פתרון חלופי אחר לדיבור במידת הצורך.
תוכל לשאול בביה"ח בו הוא נותח או לפנות למכונים לדיבור שעובדים עם קופות החולים (דרך רופא המשפחה). בהצלחה.

שירה שלום,

חשוב לזכור שבכל שלב התפתחותי יש טווח נורמה. יש ילדים שמפיקים צלילים מסויימים מאד מוקדם ואחרים - מאוחר יותר. עצם היניקה אינה משפיעה כלל, אך כנראה שעדיין חסרה התנסות שלה בפה בצלילים של השפתיים או שהלשון באה קדימה יותר.
יתכן כי חוסר ההתנסות במנחים מסויימים של הפה מושפעים גם מההתפתחות המוטורית שלה. ככל שתגוון את תנועותיה במרחב, תהיה יותר במנחי זחילה, כך יש סיכוי רב יותר להשמיע גם צלילים קדמיים. כנ"ל לגבי האכילה של מוצקים והכנסת חפצים לפה.
חשוב במקביל לחשוף אותה לקולות השונים, בעיקר ל"ב", "מ", "פ", שהם בולטים מבחינת מפגש השפתיים, ילדים כבר בגיל זה סקרניים להפקת הצלילים ואף מנסים לחקות את המבוגר, ועם הזמן ההפקה תהיה מכוונת יותר ופחות אקראית כמו בבכי.

תודה רבה! מבחינה מוטורית היא דווקא מתפתחת מהר. היא כבר זוחלת כחודש וחצי גחון וכמעט חודש גם זוחלת על 6. היא זוחלת מרחקים ארוכים יחסית (בין חדרי הבית) ומזה כשבועיים היא נעמדת בעזרת חפצים. היא גם אוכלת מוצקים פעמיים ביום, ומכניסה המון חפצים לפה. אנחנו משתדלים להשמיע לה את ההברות שציינת. האם יש דברים נוספים שניתן לעשות?

דנה שלום
אין ספק ששמיעה לא טובה יכולה להשפיע על התפתחות הדיבור ולכן חשוב לטפל ולעקוב אחר הנושא. יחד עם זאת הקשר אינו חד ערכי ואנו פוגשים ילדים עם קשיי שמיעה המראים איחור קל בדיבור או תפקוד תקין וכמובן שישנם ילדים רבים עם איחור שפתי ושמיעה תקינה.
עקב זאת המלצתי הינה לטפל בנושא התפתחות השפה במקביל לטיפול השמיעתי - כלומר כבר לפנות לאבחון של קלינאית תקשורת.
חגבי תחושתך בבית שומע - צריך לזכור שדיבור ממוצע הינו בעוצמע של 50DB כלומר בנך שומע זאת אך חלש. התוצאה לעיתים הינה שמיעה מאוד לא מדויקת המקשה על למידה (זה כמובן תלוי האם מדובר בתקופה קצרה או ממוכת)

בהצלחה

הייתי מאוד רוצה לפנות לקלינאית תקשורת אבל רציתי להבין למה בעצם אני צריכה לפנות אליה? אם אפתור את בעיית השמיעה ע"י ניתוח כפתורים אולי, אז הוא לא יתחיל לדבר? איך בעצם היא תעזור לו אם הוא עדיין לא שומע טוב?
דבר שני, האם ידוע לך משהו על הרפואה הסינית שעשוייה לעזור במקרים כאלה לפני שאפנה לניתוח?
תודה רבה!

הבעיה הינה שבינתיים הפער הולך וגדל ולכן במקרה הטוב שהסיבה העיקרית הינה שמיעה זה ישתפר מהר לאחר טיפול (גם אז לעיתים צריך טיפול כדי לגשר על הפער שנפתח) ובמקרה הרע כשיש גם קושי בהתפתחות שפה הוא יתחיל טיפול מאוחר.
לכן בשלב ראשון כדאי גם אבחון ק"ת היא תבדוק את האיחור, איפיוניו טומצב השמיעה ותוכל להציע האם יש צורך בטיפול, מעקב או הדרכה לכם.

לגבי טיפולים אלטרנטיביים זה אמונה אישית,,

שלום רועי
אני כן מציעה שתפנה שוב לאבחון ע"י קלינאי תקשורת ולפי הממצאים תוכל להציע לך טיפול או להפנות אותך להמשך אבחון לפי הצורך.

בהצלחה

שלום רועי,
אכן ייתכן מאוד שיש קשר. קיים מנגנון של סגירת הגרון ועצירת נשימה בזמן מאמץ. נסה ללחוץ עם ידיך מול קיר ותבחין שהגרון נסגר והנשימה נעצרת. לעיתים אצל מגמגמים, המנגנון הזה מופעלבזמן דיבור וכך נוצרת חסימת גרון/נשימה היוצרת את הגמגום.
עליך ללמוד להימנע מהפעלת מנגנון "המאמץ" הנקרא valsalva mechanism ,בזמן דיבור.

ראה התייחסות לנושא ב"תשובות לשאלות נוספות" בפורום זה.

אני לא יודע אם יש לכך קשר, אבל הילד שלי סובל מבעיית מים באזניים כבר למעלה משנה. בבעיה זו הוא בטיפול ובמעקב. האם יכול להיות קשר לבעיה שתיארתי קודם בנושא הוספת הההברה מ בסיום כל מילה?

איתן שלום,
תופעה זו של הוספת צלילים אינה נפוצה, סביר כי זמנית ותיעלם מעצמה, יתכן כי היא חלק מהחקירות שהילד עושה לגבי הצלילים בשפה. יכול להיות שסגירת השפתיים בסיום כל מילה מחזקת אצלו את התחושה של הצלילים בפה (יתכן כי יש קשר לכך שהערוץ השמיעתי אולי חלש יותר כרגע בגלל הנוזלים באוזניים).
הייתי ממליצה לתת לו מודל לדיבור נכון ע"י חזרה על דבריו בצורה הנכונה (ללא תיקון, אלא חיזוק - שישמע את הצורה הנכונה. לדוג' - אם אומר "אמאם", לומר: "נכון, הנה אמא").
בכל מקרה מומלץ להמשיך לעקוב אחר מצב האוזניים שלו ע"י רופא א.א.ג וכן מעקב שמיעתי.

מצויין שאינך מתיחסת לכך, האם הוא מגיב בדרך כלשהי?
מומלץ לבצע אבחון קלינאית תקשורת שתבדוק במה מדובר. במידה והיא תראה צורך בברור אחר היא תוכל להפנותכם הלאה
בהצלחה

לדעתי הוא כלל לא מודע לכך, הוא אף פעם לא העלה את הנושא ולא ראיתי התייחסות כלשהי מצידו לעניין.
תודה על התשובה המהירה.

הי שני,

צעקה גם היא דרך להבעה של רגש כלשהו. כשזה בא במקביל להתפתחות תקינה של הדיבור - אין פה מה לדאוג, אלא לנסות להבין מהי הסיבה לכך (כמו גם בכי, למשל).
יתכן שהשערתך נכונה, והיא מתוסכלת מכך שאינה מגיעה לצעצוע ויתכן כי ישנן סיבות נוספות.
תוכלי לנסות לבדוק זאת ע"י כך שתקרבי לה את הצעצוע ותראי אם נרגעה. ולחילופין - ניתן לעודד את זחילתה ולתמוך בה רגשית ע"י שיקוף הרגש שלה: "את רוצה את הצעצוע, זה רחוק"... גם אם אינה מבינה - היא שומעת את טון הדיבור שלך וזה יעזור לה להתמודד ברגעי מצוקה.
בהצלחה.

זה תקין לגמרי לגיל זה. לגבי ש - מומלץ לפנות לטיפול רק אם לא מסתדר לקראת גיל 5-6 ש'.

יש סיבות מגוונות להופעת הגמגום. במקרים רבים הגמגום הינו תורשה, אך לא תמיד.

לירון שלום,

האם הוא מתקשה לזכור את המילים? מתקשה לזכור או להפיק נכון את המנגינה?
מה הוא בדיוק עושה כשמנסה לשיר, אם בכלל?
האם מצליח להשלים הברה או מילה אחרונה בשירים או דקלומים שאתם שרים?

שלום
לא ברור לי דוד בן כמה אתה ומה זה אומר כבר 7 שנים כלומר מאיזה גיל... מהתיאור שלך כנראה שלא היית באבחון /טיפול של קלינאי תקשורת
מומלץ לפנות לאבחון שיאבחן את כל התופעות הקשורות בגמגום ובהתאם לכך יתוכנן הטיפול לשיפור השטף

בהצלחה

בכל מקרה של חשד לגמגום שנמשך כדאי לפנות לאבחון קלינאית תקשורת. היא תוכל לבדוק את המצב לעומק ולהציע דרכי פעולה
לגבי דיבוב הילד כשיש גמגום עדיף להמנע מכך ולתת לו ליזום בעצמו את השיחה, מתאורך השפה נשמעת מתאימה לגיל ועדיין איננו מצפים לשמוש רב יותר
תוכל לקרוא המלצות כלליות להתיחסות לחוסר טף במדור שאלות נפוצות בפורום זה

מיכאלה שלום,

נסי לשים לב ממה עוד מורכבת התקשורת הלא-מילולית של בנך - האם שמח במשחק משותף איתך, האם מגיב בהבעות פנים לסיטואציות שונות עם הסובבים אותו (כשמחייכים אליו, כמישהו מוכר נכנס הביתה, כשאינו רוצה דבר מה וכו'...) - האם יוצר קשר עין, האם נראית הבעת פנים מותאמת, האם משתמש בגופו בכדי להראות תסכול או להביע רצונות... האם כשמביט בספרים למשל - משתף אותך במה שרואה - ע"י מבט, שמחה וכד'..
האם יוזם פעילויות איתך? איך מביע את רצונו?
מה את כן מרגישה שמבין? למשל הוראות ושאלות פשוטות, כמו: "תן לי", "רוצה לשתות?" וכד'.

שרון שלום,

האם אתם מתייחסים אליו בגוף שלישי: "זה של אמא וזה של יונתן"... למשל, או שאתם פונים אליו בתור "אתה?".
בכל מקרה, כאשר אומר, למשל "זה של יונתן", תחזרו אחריו: "נכון, זה של יונתן, זה שלי" (ולהצביע איתו על עצמו), או לחזור אחריו: "אמא, אני רעב".
אפשר לשחק הרבה משחקים של תורות/מסירות וכד' ולהדגיש את האמירות בגוף ראשון - גם אתם מולו: "עכשיו אני", "זה שלי", "תורי". (אפילו "לריב" על חפץ בכאילו - זה שלי/ לא, שלי! ולחכות שיאמר גם)..

בגיל שלו, אמורה כבר להתבסס תפישת מושג ה"אני" מבחינה פסיכולוגית, ולכן באם אין בעיה התפתחותית, סביר להניח שיוכל להפנים את הביטוי השפתי הזה בקרוב עם תרגול וסבלנות.
בהצלחה.