פורום הפרעות דיבור, ליקוי דיבור, גמגום - יש לך שאלה?

שלום,
הילד שלי בן שנה+8 ומאד אוהב ספרים ושירים.
הוא מזמזם לעצמו שירים עם תנועות ידיים, שהוא שומע שיר שהוא מכיר
הוא שר חלק מהמילים, אומר מס' מילים בכל דקלום, סופר מ-1 עד 10.
יחד עם זאת, לא משתמש במילים ליצירת קשר.
הוא לא אומר: תני לי, את זה, קחי, אמא, תודה או שמות חפצים שהוא משחק איתם.
כל שעות העירות שלו "מדבר" בלי הפסקה בעיקר בג'יבריש.
האם בשלב הזה יש סימן לבעיה?

שלום
אני גבר בן 30 שכאשר מתרגש בסיטואציות שונות - מגמגם מעט.
תוכלו להגיד בבקשה לאיזה טיפול עליי לפנות?
פסיכולוגי
קלינאית תקשורת?
פסיכיאטרי?

תודה רבה אשמח להכוונה

הבן שלי בן שנתיים ותשע. התחיל לדבר מאוחר ובהחלט מביע את עצמו פחות טוב מבני גילו .הגורמים המקצועיים (גננת, טיפץ חלב, רופאה,) טוענים כי הוא נימצא בנורמה למרות הפער.
שמתי לב שהוא לא מרבה לשהתמש במילות קישור : את, אל, של, (למעט "שלי", מילה אהובה על בני השנתיים...) ובכלל, לא בונה משפט יותר מורכב מבחינת הטיית פעלים, שימוש בזמנים וכו', לא מבדיל בלשון זכר ונקבה, אוצר המילים שלו נראה לי דווקא בסדר. האם לאור מה שתארתי ובשלב הזה זה עדיין תקין?
בנוסף - אוהב לדבר על עצמו בגוף שלישי, תקין? וגם מאוד אוהב לדבר לעצמו.

בתי עוד כמה ימים בת שנה

לפני חודשיים החלה למלמל המון הברות מסוגים שונים.

בשבועיים האחרונים היא ממלמלת פחות. עושה זאת אבל לפעמים בודדות במהלך היום.
בשאר הזמן היא יותר עושה עכשיו שוב "אה-אה" על צורותיו השונים כולל צרחות חזקות ( כולל צרחות תקשורתיות ש"מדברת איתנו ועונה לנו).

לציין שיש לה קשר עין מעולה, היא מחפשת אותנו, מחייכת, זוחלת אחרינו בבית. כשרוצה על הידיים , שולחת ידיים. כשאני עושה לה קוקו - מחבאת ומופיעה בחזרה היא ממש מתגלגלת בצחוק. ואתמול כהראיתי לה בובת חמור ועשיתי לה הרבה פעמים" איה" היא ממש צחקה ועשתה יחד איתי תוך כדי התלהבות " אה-אה" "אה-אה".

מוחאת כפיים, עדיין לא מצביעה ואו עושה שלום.

ככשרה לה " היום יום הולדת" היא רוקדת וזזה, ומוחאת כפייםוצוחקת.

בימים האחרונים שלעיתים מתעצבנת כשלוקחים לה משהו עושה מן תנועת עצבנות עם שתי הידדים כמו "אוף"

כשאני אומרת לה "איפה אור" ומצביעה לשם היא לעיתים מסתכלת אחריי ולעיתים אף מרימה את כל ידה לכיוון האור.

בשבועיים האחרונים כשאני מושיטה לעברה יד ואומרת לה "תביאי לי" היא לעיתים מושיטה את החפץ בידה ליד שלי.

כשלימדתי אותה השבוע איך עושים עם מברשת היא למדה ועשתה עם המברשת על הראש.

אלו פחות או יותר הדברים מבחינת תקשורת והבנה ומחוות.

מה דעתך?

הכל בסדר או שעליי לדאוד במשהו ?

זה בסדר שהיא רק בשלב המלמול וזהבסדר שעכשיו יותר "אה-אה" וצרחות חמודות . ?

אני בת 20 ומאז שאני זוכרת את עצמי יש לי בעיית גמגום זה בא לידי ביטוי בזה שאני הרבה פעמים נמצאת בחברת אנשים ורוצה להגיד משהו מסויים או להתחיל לספר איזה משהו ואני מפחדת לגמגם אז אני מוותרת ולא אומרת כלום למרות שאני בן אדם שאוהב לדבר ויש לי על מה לדבר,הרבה פעמים אני גם יכולה לנהל עם בן אדם שיחה ולגמגם מעט יחסית זה נורא תלוי,שאני לבד עם עצמי אני יכולה לדבר כמעט בלי לגמגם אני חושבת שזה משהו יותר חברתי ופסיכולגי השאלה שלי אם אפשר לטפל בזה ואיך? ללכת לקלינאית תקשורת או לפסיגולג או גם וגם והאם זה צריך להיות טיפול בו זמנית או קודם קלינאית תקשורת ואז פסיכולוג? איך זה הולך בעצם? ובכנות אני שואלת-מה הסיכוי שלא תהיה לי את בעיית הגמגום יותר כי מאז ומתמיד הייתה לי את הבעיה הזאת,אתם מכירים אנשים שהייתה להם מאז ומתמיד בעייה בדיבור כלומר גמגום ונפתרו מזה תוך כדי טיפול? חשוב לציין שאני מעוניינת בטיפול אישי אחד על אחד ולא קבוצתי.
תודה

שלום!
אני אמא לילדה בת שנה+7, בעלי ואני מדברים איתה עברית והוריי מדברים איתה רוסית - כך מהיום שנולדה.
הילדה מבינה הוראות בשתי השפות, יודעת להצביע על חיות ואיברי גוף לא משנה באיזו שפה מבקשים, כאשר מקריאים לה ספר (בשתי השפות) יודעת להביא בדיוק את הספר אותו מקריאים לה וכעקרון ישנה תחושה שהיא מרגישה בנוח עם 2 שפות ולא מבולבלת.
היא מקשקשת המון בהברות וצלילים אבל נכון להיום יודעת להגיד רק- אמא, אבא, הב הב (כלב), קו קו (תרנגולת) ממה (מוצץ) ומים.
הילדה התחילה לזחול וללכת באיחור אבל הדביקה את הקצב של בני גילה במהירות רבה.
אני קצת מודאגת בנושא השפה, אני לוקחת בחשבון שילדים ממשפחות דו לשוניות צריכים לרכוש 2 מערכות שפה נפרדות וזה לוקח קצת זמן אבל היום בטיול הבוקר עם הילדה נתקלתי ב "נשמה טובה" שהתעניינה בבת שלי וסיפרה שהיא עובדת 20 שנה עם ילדים בעלי לקויות ושישנם מחקרים שאומרים שילד צריך להיחשף לשפה 1 בלבד עד גיל 3 אחרת ב 50% מהמקרים ילדים אלה יפתחו דיסלקציה מסוג כלשהו ולטענתה הילדה שלי נמצאת באיחור מבחינת השפה...
היא מאוד הדאיגה אותי והיות ואני לא יודעת מי היא ומה היא בדיוק אני פונה אליכם בתור אנשי מקצוע בעלי נסיון.
אני אשמח אם תוכלו לענות לי האם באמת ישנה סיבה לחשוש שהילדה באיחור והאם זה נובע מ 2 השפות. תודה רבה.

שלום רב,
בני בן ה-3 מדבר מצוין, התפתחות השפה הייתה אף מוקדמת מהרגיל ותקינה לחלוטין, אוצר מילים רחב, בונה משפטים וכו'. לפני כשבועיים משהו בהיגוי השתנה ונשאר עקבי מאז. במקום להגות בצורה נכונה את ה"חולם" וה"צירה" (ניקוד), הוא הוגה אותם יותר קרוב ל"קמץ/פתח". לא נראה כי הוא מודע לשינוי, ולא נראה כי הוא מחקה מישהו או עושה זאת למען תשומת לב. על פניו זה נראה מעין שינוי התפתחותי שלא בשליטתו, הוא ממש לא מצליח להגות נכון כאשר מנסים לתקנו. הדבר נהיה קיצוני עד כדי כך שקשה להבין אותו במילים מסוימות. יש לציין שעד לפני שזה החל הוא הגה הכל בצורה ממש מושלמת.
כיום הוא משתמש במוצץ בעיקר בשינה, ומעט מאוד גם במשך היום.
אודה מאוד לעזרה
תודה

שלום רב,

בני בן שנה וארבעה חודשים. מגיל מאד קטן מלמל והגה הברות רבות. קצב ההתפתחות המוטורית שלו היה ממוצע (החל ללכת בגיל שנה ושלושה חודשים). מגיל שנה אומר את המילה "אבא" בכוונה לאבא, סבא, אמא ושאר בני המשפחה.והיום אומר את זה כל הזמן...

אבל, בזה זה מסתכם. הוא ממלמל הרבה, הוגה הברות רבות אך כאשר רוצה משהו מושיט את היד וצועק (צעקות מחרישות אוזניים ומונוטוניות). הוא אינו חוזר אחר מילים פשוטות ואינו משלים מילים כגון "ח-תול" או משהו דומה... כאשר אני מדברת איתו ניכר כי הוא מבין מצויין, יפסיק לעשות משהו כאשר אני אומרת לו אסור וכו'. אך הוא אינו מבצע פעולה כמו "לך תביא" (כן נותן משהו כשאומרים לו "תן לי" ולוקח כשאומרים לו "קח")...

בקיצור ולעניין, אני לא מבינה האם עליי להתחיל לדאוג וכבר להכווין אותו לקלינאי/ת תקשורת (או איש מקצוע אחר) או שמא ההתפתחות היא תקינה... העניין מאד מטריד אותי ומדיר שינה מעיניי...

אודה לתשובתך,

נעה

הי, אני בת 17, ויש לי גמגום קל, בדרך כלל קורה רק כשאני מתרגשת או לחוצה..
אין לי את זה בכלל כשאני במצב רגיל.

כדאי לפנות לקלינאית תקשורת? ההורים שלי ניטרלים בעניין

לילדה שלי, בת 9, יש ש' שורקת. האם זה יכול להיות כתוצאה מזה שבגיל צעיר שהינו בחו"ל כמה שנים שבמהלכן לא כ"כ דיברה עברית (מגיל שנתיים עד שש).
לא נראה שזה מפריעה לה. האם כדאי לטפל בבעיה או לא?

שלום,
בני בחודש הבא יהיה בן 5 ב"ה היו לו שיבושי לשון באותיות השורקות שנכון להיום הצליל של האות שין הסתדר אך עדין יש שיבוש בהגיית האות צ' הוא למשל אומר סב במקום צב.
האם יש צורך לפנות לאיש מקצוע או לתת לזה זמן וההגייה תסדר כמו בשאר האותיות.
תודה
נעמי

אני בחור עם היסטוריה קשה מאוד של רפלוקס )gerd) ניתוח פונדופליקציה שלא עזר כמצופה...
רק שבמשך זמן רב אני שם לם לשינווים בקול מבחינת הרבה דברים: גוון קול,צרידות שמשתנה, עוצמה של הקול שנמוכה מאוד ורציתי לשאול האם זה קשור? איזה בדיקות אפשר לעשות ? והאם זה כרוני?

לא יודעת לאיזה פורום לפנות, האם המקרה קשור לפסיכולוגיה ומשהו נפשי או שמא נוירולוגיה ומשהו פיזי.

הבן שלי (כמעט בן 4) אומר כמעט כל דבר פעמיים. פעם בקול ופעם בשקט, כאשר שואלים אותו למה אתה חוזר על עצמך הוא אומר, אני לא! הוא לא שם לב לכך.

האם יש מה לדאוג? האם יש מה לעשות עם זה?

הייתי אצל קלינאית תקשורת עם הבת שלי שבגיל שנתיים, כיוון שהיא כמעט ולא יוצרת צירופים של 2 מילים והמון ממלמלת והיא אבחנה (העתקתי מהטופס) "שיבושי היגוי רבים מסוג החלפות, השמטות, הפחתת קוליות ועוד שאינם עקביים. בעת חיקוי מובנות הדיבור עולה. המהלך האבחון נשמעה הפקת מילים בודדות חד הברתיות ומעט צירופים. ניתן להתרשם מאוצר מילים עשיר על אף המובנות הירודה. נשמעו מעט הפקות תוך כדי משחק ולרוב הפקת A למתן חפץ או הבעת הנאה. חיקוי מוטורי תקין עם מעט חיקוי של הברות."
" מובנות הדיבור ירודה בשל הפקת מגוון דל של עיצורים ושיבושי היגוי רבים"
מבחינת יכולות קוגניטיביות ותחום המשחק- האבחנה היתה תקינה לחלוטין. גם מבחינת יצירת קשר עין עם הבודקת האבחנה היתה תקינה לחלוטין.
היא המליצה לי להכניס אותה למסגרת (עד עכשיו היתה איתי בבית), וכמובן להמשיך את המפגשים איתה , רק שזה דרך קופ"ח ולכן יש תור ארוך מאוד......
אני שואלת לגבי סוג המסגרת ומה יקדם אותה יותר: מסגרת מצומצמת של משפחתון של 10 ילדים שחצי מהם תינוקות ? והשאר בני גילה ומעלה??אבל עוד מטפלת בצוות או שעדיף ונכון יותר עבורה גן של 22 ילדים אבל שכולם בני גילה? התחושה שלי היא שעדיף את הגן הגדול כי ככה תחשף לדיבור תקין של בני גילה ולא למלמול של תינוקות אבל אני לא יודעת מה נכון מבחינה מקצועית.
בנוסף רציתי לדעת האם ישנה חשיבות לכמה ימים היא תהיה במסגרת? האם יש במקרה שלה עדיפות לשבוע מלא או שאולי מספיק גם רק יומיים בשבוע?
אשמח מאוד לשמוע את דעתך בנושא.
תודה מראש

היי, אח שלי (בן 13) התחיל לגמגם בשנה האחרונה, אבל זה קורה רק כשהוא נמצא בסביבה עם הרבה אנשים שהוא לא מכיר. בבית עם המשפחה, או עם החברים, זה לא קורה אף פעם. האם גמגום יכול להיות תוצאה של ביישנות או חרדה? ואיך אפשר לטפל?