ביטול צו הרחקה

אני מסכימה עם מה שכתב לכם מני ומשוכנעת, גם מתוך תגובתכם השניה, ששניכם תוכלו להוסיף חוכמה ודעת ואולי גם אריכות ימים במשותף, בעזרת טיפול של אנשי המקצוע בנושא אלימות במשפחה. אני מדגישה אלימות במשפחה, במובן הרחב, אליו אנחנו מתכוונים, בלי להכנס כאן לפרטים.

תלונות חוזרות, דיווח על "אלימות מילולית בלבד", ילדים חשופים לאלימות, התנגחות במערכות המשפט/משטרה/רווחה, המחשבה שהפתרון בידינו, אבל גם תחושת קורבנות, ההמנעות מלפתוח את הנושא בטיפול והאחיזה בתקווה שיש דרך פורמלית ומקוצרת לפתרון הבעיה - אלה ואחרים הינם מסממני הבעיה עצמה. לא משום שאתם לא רוצים לפתור את הבעיה אלא משום שהדרך לפתרון היא באמת קשה, ארוכה ומחייבת לשנות דפוסים שהתקבעו. וזה לא קל.

מסלול השיקום הוא חלק מהטיפול שתוכלו לקבל בשרותי הרווחה. הטיפול נועד לסייע לכם להשיג את המטרות שאתם מציבים לעצמכם, אלא שאינכם מצליחים לעמוד בהם כפי שהייתם רוצים. מטפל זוגי או יועץ נישואים חסרים לעתים את הידע והנסיון בתחום הספציפי של אלימות במשפחה ולכן אנחנו ממליצים על מי שהוכשר לעניין זה במיוחד.

ולשאלתכם - לפי ההגיון הפשוט עליכם לנסות לשכנע את התובעים (עורכי הדין שייצגו את כתב התביעה בדיון בבית המשפט), כי הארוע הינו יוצא דופן, חריג, איננו מהווה סכנה לאיש מבני המשפחה; כי אתם מסוגלים להתמודד עם הבעיה בהצלחה ואף עשיתם כך בעבר; להביא נימוקים משכנעים כיצד ביטול הצו יתרום למניעת אלימות חוזרת בעתיד; לשכנע שהנזק רב על התועלת וכד'.

לדעתי, הדבר שישפיע ביותר על התביעה יהיה, אם תודיעו שאתם פונים לטיפול (ודאי שירצו מכם גם אישורים לכך בהמשך). אז כפי שאתם רואים, חזרנו שוב להתחלה.

בסופו של דבר האחריות היא שלכם וההחלטה בידכם. החיפוש אחר אשמים לא יועיל לאיש.

בהצלחה,
פנינה