הבן שלי בן 9 - סטר לי

לאמא העצובה

עושה רושם כי עברת אירוע קשה, שיכול לעורר תחושות של השפלה וחדירה אל הגבול האישי והפיזי שלך.

נהוג לומר כי אלימות היא אלימות ואין להסכים לה וכך גם לגבי בנך.

יחד עם זאת בשונה מאלימות בין בני זוג, ראוי לזכור כי את ובנך לא נמצאים במעמד שווה, של שני מבוגרים. כהורה שלו יש לך תפקיד בתהליך ההתפתחות הפסיכולוגית שלו.

לכן ראוי לפי דעתי להפריד, ולו לרגע, בין הסטירה ובין הצורך שעומד מתחתיה.
הוא סטר לך לאחר שביטלת את התחושה שלו, שרודפים אחריו ולאחר שהוא בחר לשתף אותך במצוקות שלו.

לא אחת מבוגרים עושים זאת לילדים, אמנם לא מתוך כוונת זדון, משום שקשה להם להתמודד עם הידיעה שלילד לא טוב ולכן מבטלים את דבריו "מה פתאום אף אחד לא מדבר עליך...תפסיק להתבכיין כל הזמן ... תהיה "גבר"".
ייתכן שהילד ביקש בכך לשתף אותך במצוקה כל שהיא- ותגובתו (הסטירה) עלולה ללמד על הבדידות או חוסר שביעות הרצון מתגובתך, שעלולה הייתה להתפרש כדחייה.

כל הכבוד לך שלא החזרת לו חזרה- נראה כי הגבת בצורה סובלנית וראויה. וגם מחנכת-בכך שהסברת לילדים האחרים את חומרת המעשה.

כעת תוכלי לשוחח איתו- אין מה להיבהל מתחושת השינאה. נדרש בירור של שתי סוגיות: האחת היא תחושת המצוקה שהוא חש, ייתכן והוא זקוק לעזרה מקצועית יותר בעניין- כדאי לבדוק זאת. הסוגיה השנייה היא האירוע האלים. ראוי להמשיך ולשוח על מה שקרה ואף לנסות לבחון מהן המילים שעמדו מאחורי הסטירה, מה ניסה לומר לך.

אין ספק שרצוי להמשיך ולשוחח על מה שקרה, ללבן זאת, מילים ודיאלוג הן אלטרנטיבה טובה לביטול ולאלימות.

מני