התפרציות

שלום ליאת.

אתחיל מהסוף.
כן, את חייבת לטפל בזה, דוקא אם את רוצה להתחתן עם החבר שלך.
הסימנים שאת מתארת הם בדיוק הסימנים שאם לא תטפלי בהם עכשיו יהיה לך הרבה יותר קשה בעתיד: מעליב, מקלל, אגרוף בקיר, נהיגה מסכנת חיים, פגיעה בעצמו, הופך שולחן...

רוב הסיפורים שאני שומעת מנשים בגילאים מאוחרים ומאוחרים בהרבה, מתחילים במה שאת מתארת. זה הרבה יותר קל לבטל אותם כלא משמעותיים בשלב הזה, להתמקד רק בטוב, לראות שהוא משתפר, ולקוות ולחשוב שכל זה לא היה מעולם, או שזה קורה לכולם ואני סתם מגזימה.

מה שקובע מבחינתי היא ההרגשה שלך (!): את פוחדת, את לא נרדמת בלילות, את רוצה אותו - אבל לא ככה.

תסמכי על הרגשות שלך ותקשיבי להם היטב. הם שלך, הם זו את ואת ראויה שתקשיבי לעצמך ולא תתבטלי בפני איש.

אני נחרצת, אבל לא כדי להפחידך או להרתיעך, אלא כדי שתעשי עם זה משהו.זה הזמן לתפוש את הדברים ולשנותם. (אנחנו כבר מזמן חושבים שיש להכשיר זוגות לפני הנישואים, בסדנאות בנושא הזה, אבל אין תקציב...).

לאן לפנות - את יכולה לקרוא בכל המיילים הקודמים. אין לי מה לחדש בעניין וכדאי לך לקרוא.

בהצלחה,
פנינה

לליאת שלום רב,
אני מאד שותפה להרגשה המקסימה לפני נישואין, שהכול יכול להיות יותר טוב אח"כ.
אבל רוצה להזהיר אותך, שאם הולדת ילד, נאמר שמערכת הנישואין עוברת תמיד שוג של "טלטלה" כך שאם בן הזוג שלך לא יודע לנתב את הכעס שלו למקום חיובי ולא אלים, על כל בעיה שלא תהיה לך אחרי לידהאת צטרכי להתמודד איתה בקושי רב מאד, ואם לילד הדבר היחיד שיעלה בדעתך, שאותו אדם על אף שהוא אביו, לא יתקרב לבנך ולא יהווה השפעה לא טובה לתינוק.
ולצערי מניסיון רב אני אומרת לך הילד נפגע מכך מאדדד..
אז תשקלי טוב טוב לפני שאת מתמסדת עם אדם שלא מוכן לעזור לעצמו ומנאסתם לא מוכן לעזור למערכת היחסים.
הילדים שלך יסבלו מאד, אלא אם כן תדאגי לטפל בנושא לפני.
מאחלת לך רק אושר בריאות,
ושתפעילי מחשבה ולא אמוציה