צעקות, צעקות ועוד צעקות...

שלום,
יש לי 3 ילדים בגילאים 11.5+7+1.4, ואין לי מושג מאיפה להתחיל, קשה לי להפנות אצבע מאשימה אל בעלי, הוא אבא טוב ודואג אבל...
בעלי היקר שאני אוהבת מאוד, צועק כל הזמן, כשמונים אחוז מהפניות שלו או התגובות שלו ולא משנה אם הם מוצדקות או לא הם בטונים גבוהים. הוא משתק לי את הילדים, לא נותן להם להסביר, לא נותן להם לענות, הוא אפילו צועק על התינוקת כשהיא בוכה בטענה שהיא בוכה ומתלוננת... ואז מן הסתם הבכי גובר.
אני מודאגת מהקשר שלו עם הבכורה שלאט מבינה שאין אל מי לפנות, אני מודאגת שהיא תתרחק ממנו.
אני מודאגת לגבי הבן שלי (סנדוויץ') שכל פעם כשבעלי פונה אליו מתאבן פיזית מפחד ומפחד להוציא מילה ואז בצעקות בעלי שואל אותו למה הוא לא עונה לו.
אחרי כל אפיזודה כזו אני מנסה לדבר איתו אבל זה לא עוזר, כשאני מגיבה הוא מתנשא וצועק גם עלי, וכשהצעקות שלו גורמות לי לגונן על הילדים יותר, הוא מאשים אותי בחוסר פרספקטיבה...
אולי זה נכון אבל לפי דעתי כל זמן שהוא כזה אני מרגישה שצריכה להיות ההפך ממנו ולהיות סוג של מקלט על מנת לאזן את השפיות. אני חייבת לציין שהילדים שלי מושלמים, אני לא אומרת את זה כי אני אמא שלהם, אנחנו מאמינים בחינוך ובריפוי בעיסוק - הגדולים מעולים בלימודים, אין לאף אחד מהם הפרעות קשב, הם הולכים לחוגים 4 פעמים בשבוע, סדרי העדיפויות שלהם מובנים להם והגבולות שהצבנו מאוד ברורים כך שאין שום סיבה כמעט לנזוף בהם. אני גם חייבת לציין שלא קיימת כמעט אלימות פיזית אצלנו, אני מאמינה שזה משהו שהוא מהבית שלו, אחותו (גיסתי) היא דומה לו בהתנהגות ולצערי אפילו גרועה יותר ממנו (כן יש דבר כזה) היא אפילו מכה את ילדיה... בעלי לא מכה אותם!
אבל בוודאות ולצערי קשה לי להודות בזאת - בעלי לבדו מוריד את רמת החיים בבית שלנו ואת רמת האושר שלנו...
הוא צועק כל הזמן, בלי הפסקה ועל כל דבר מזערי שקיים או קורה בין אם צריך או לא...
כשהוא לא צועק הוא מול מסך מחשב כזה או אחר (בעלי איש תמיכה במחשבים ויש לנו 3 מחשבים בבית שהם שלנו וכשהוא מתקן של אחרים אז יש יותר).
ניסיתי לתמצת את מצבנו העגום ולמרות שישנם מצבים עגומים יותר שם בחוץ, אנא תנו עצה, אני מיואשת ואשמח לקבל הערות / הארות.