בעיה משפחתית

עדנה שלום, את מתארת בעיה סבוכה, הנמשכת כבר 20 שנה. צר לי לאמר לך שאני לא רואה פתרון קל. את מספרת שניסית לצור קשר עם אימך, אך היא מסרבת לצור קשר איתך ואף טורקת לך טלפונים בפרצוף.

ישנן שתי אפשרויות, אף אחת מהן לא קלה.

האחת, לנסות לגשת ולדבר איתה פנים אל פנים. חשוב שבשיחה כזו לא תתיחסי כלל למה שאחותך או אחיך עשו - היא תפרש כל התיחסות כזו כנסיון שלך לסכסך בינה לבינם - ותאשים אותך.
להפך - כשאת מדברת איתה, תתיחסי רק לעצמך, לכאב שלך מהפרידה בינכן, ולרצון שלך להיות אתה בקשר כאם ובת.

מאידך, אם זה לא יצליח, אם היא תסרב לדבר איתך - לפעמים אין פתרונות למצבים בלתי אפשריים. אז כל מה שנשאר לעשות זה לוותר סופית ולהתאבל על הקשר ועל האם שאיבדת - כי כמו שאת מתארת - את קרובה מאד לאבד אותה סופית - ואין זה חשוב כלל מי אשם בכך - הנתק בינכן הוא עובדה קיימת.

בין בני זוג קורה שרבים, מפסיקה האהבה, ויש פרידה - לא נותר אז אלא לקבל זאת. בין הורים לילדים זה נדיר הרבה יותר ונורא הרבה יותר - אך גם זה עלול לקרות. כמו בין בני זוג שנפרדים, אם חס וחלילה זה מגיע לידי נתק סופי- צריך ללמוד לקבל, לבכות, להתאבל, לכעוס אולי, כחלק מהאבל, ולהמשיך הלאה. יש לך בעל וילדים שאת אוהבת, ורצוי מאד שתשקיעי בקשר אתם, ותדאגי שלא תשחזרי חס וחלילה את אותה מערכת יחסים מעורערת בינך לבין ילדייך ובינם לבין עצמם.

בהצלחה
גיא

ראשית תודה לך
אני מזמן הבנתי שהנתק הינו סופי אבל....ניסיתי בכל מאודי שזה לא יקרה
לא ברור לי איך אמא נוהגת כך כלפי ילדיה
אני אמא ויחסיי עם ילדיי שונים ב 180 מעלות יש לי נתינה כלפיהם דאגה ואהבה אין סופית.
ולעולם לא יקרה מצב שאני אנדה את אחד הילדים
אין ספק שמצב זה משפיע עליי ביומיום וזה מתבטא בלמה? מה עשיתי?
אבל דיי לא רוצה לחשוב יותר מצפונית לא ביצעתי שום פשע
לא קל לחוות את מה שאני עוברת אבל החלטות צריך לכבד גם אם זה לא נעים
אמא לא רוצה אותי ואת זה אני צריכה להבין

עדנה, אמנם זה לא קל לעבור את מה שאת עוברת. לא פשוט לחיות עם המחשבה שאמך דוחה אותך ואינה מעונינת בקשר. אין לי דרך לדעת למה זה קרה, אך מהמעט שכתבת, נשמע שמלכתחילה התיחסותה היתה שונה אליך ואל אחותך, ואחותך מסיבות משלה תרמה לענין באופן משמעותי.

בכל אופן - ללא קשר כמה אחותך או אחיך או אפילו את תרמתם לענין, האחריות לדעתי היא עדיין של ההורה למצא את הדרך אל לב ילדיו וליצירת קשר טוב איתם ובינהם.

עבורך, אני ממליץ שתמצאי מסגרת תמיכתית טובה לעבד בה את הצער והאבל על אבדן הקשר הזה, ותמשיכי לשמור על הקשר הטוב עם בעלך והילדים. הרי עבורם את האמא והאחריות היא בידייך. אני שמח לשמוע שבחזית הזו את חווה אהבה וקבלה. .

כל טוב

גיא