סיטואציה לא פשוטה

יש לי חבר מאוד קרוב. מדובר באיש עם חברים רבים בתחום העסקים.
במשך השנים הוא העניק כמעט כל דבר לבני משפחתו. לפני כמה שנים החבר שלי נפל למשכב והוגדר כ- 100% סיעודי. יש לציין שבני משפחתו לאט לאט התחילו להתחמק מלטפל בו וכמעט התעלמו ממנו באופן מוחלט ללא שום סיבה. גם כשהיה קורא להם בהוראת אשתו כולם התעלמו מקריאותיו והדברים הלכו והחמירו. כמובן שדאגו להרחיק אותנו חלק מחבריו הקרוובים ביותר... אשתו החלה להשתמש בכספיו של החבר המרותק למיטה והוציאה שמועות בשמו שמעולם לא אמר ולאחר מכן החלה לארגן עם כל שאר החברים שלו ומשפחותיהם ימי גיבוש בבתי מלון בשבתות בו בזמן שהחבר נשאר לבד ללא אף אדם שיעזור לו במידת הצורך. לפני כשנה הוא הגיע לבית חולים לדברי הרופא באיחור רב עם אירוע מוחי קשה. הרופא אמר שכתוצאה מהאיחור המצב בלתי הפיך והמצב הלך והתדרדר. כפי שציינו החבר כמט כשנה בבית חולים ומיותר לציין שהאישה באה במשך כל השנה הזו אולי 5 או 6 פעמים וגם הילדים באים פעם או פעמיים בשבוע לסיבוב ביקור קצר מאוד. מי שנשאר לצידו הם מספר חברים מצומצם מהעבר שלא שכח את כל העזרה שהוא עזר לנו.

יש לציין שבשיחות עם הילדים וגם עם האישה בעבר ויש תיעוד, היו נאמרים הדברים הבאים:
אנחנו יתומים .
הוא שקרן.
הוא הורס לנו את החיים.
אנחנו מתביישים בו.
לא רוצים אותו בבית.
ועוד בדומה לזה.

אנחנו החברים המצומצמים מאוד כואבים את המצב הזה ומנסים להבין איך להסתכל אל משפחתו שנטשה אותו בצורה מוחלטת. האם זה מדבר מקובל או יותר גרוע.

אשמח להישאר העילום שם בגלל רגישות העניין.