שוקר חשמלי או תרסיס פלפל לצורך הגנה

שנים רבות הייתי נשואה לגבר אלים. בתחילת הדרך ניסיתי לרצות אותו בכל דבר ועניין כדי לא להרגיז אותו, כי כאשר היה מתרגז היה מכלה את זעמו בילדים. עם הזמן גיליתי שכל מה שאעשה לא ירצה אותו. עצם קיומי תסכל אותו באופן בלתי נסבל.

בתחילה פחדתי אפילו לערב את הרשויות (כי פנייה שלי אליהם הגבירה את זעמו) וכשערבתי את הרשויות (רווחה, פסיכולוג חינוכי) הטילו ספק במצב אותו תיארתי, נתפסתי כאישה היסטרית. התלבטתי האם להתקשר למשטרה או לפסיכיאטר מחוזי וזאת מחשש שילדי יחשפו לטראומה בראותם את אביהם מוצא בכוח מהבית. לצד הטלפון רשמתי לילדי את מספרי הטלפון של המשטרה, מד"א והרווחה, חלילה יהיה צורך להזעיק עזרה ואני לא אהיה מסוגלת לעשות זאת. אפילו שקלתי להתאבד (לביים תאונה, כדי שלא להשאיר את ילדי עם טראומה של הורה שהתאבד) מאחר ונאמר לי שאני המקור לתסכוליו וזעמו, ושהוא בבסיסו אבא טוב. קיוותי שהעלמותי מחייו וחיי ילדי (מבלי שחלילה יחושו שאמא נטשה אותם מבחירה) תאפשר להם לחיות יותר טוב מאשר חיו כשאני בחיים. אם אני כותבת, משמע עצרתי את המהלך ברגע האחרון.

הזכרתי זאת כדי להסביר עד כמה הייתי במלכוד, כשאני רואה את הכאב והפחד בעיני ילדי.....ואין מה לעשות......בשלב מסוים שקלתי להימלט איתם למעון לנשים מוכות, אך לא היה מעון שיכול היה לקלוט אותי עם ארבעת ילדי, ולהימלט ולהשאירם מאחור, לא הייתה אופציה. נשארתי בבית עם גבר אלים כדי להגן על ילדי, קמתי ועזבתי כשגדלו וידעתי שהם כבר מספיק בוגרים וחזקים פיזית כדי להגן על עצמם.

כיום אני מאובחנת ומטופלת כבעלת הפרעת חרדה עם דיכאון משני, הפרעה פוסט טראומטית, והפרעת אישיות גבולית, המיוחסים במידה רבה לחוויותי כאמא לילדים תחת טרור של גבר אלים. עד לאותו טיפול הדחקתי את אותם זכרונות קשים הקשורים לפגיעה שלו בילדים, היום הזכרונות האלה מתעוררים ומעוררים בי רגשות אשמה קשים על חוסר האונים שהפגנתי לנוכח הפגיעה המתמשכת בהם. היום אני יודעת מה היה עלי לעשות בארוע הראשון הזכור לי בו פגע לנגד עיני באחד מילדי (על ראשה של תינוקת בת 10 חדשים שפך את בקבוק המים שלה, לאחר שהבכי שלה בלילה היה מוציא אותו מדעתו). היה עלי להגן עליה מפניו באמצעות נשק להגנה עצמית. אני מפנטזת שאילו אז היה ברשותי נשק להגנה עצמית, הייתי מכוונת אותו אליו, מרימה טלפון למשטרה, מסבירה את הסיטואציה, ומבקשת את הגנתם

אני סבורה שאם היה בידי שוקר חשמלי או תרסיס פלפל, המיועדים להגנה עצמית (ולא עשויים להיחשב כאמצעי לתקיפה), הייתה לי לפחות האפשרות לשתק אותו עד אשר המשטרה הייתה מגיעה.

מבקשת את חוות דעתכם. האם לא כדאי להציע לנשים נפגעות אלימות במשפחה אמצעים להגנה עצמית, שלא חלילה יואשמו בתקיפה, יורחקו מהבית, והילדים יושארו בחזקתו של אב אלים, או יוצאו מחזקת הוריהם?