אכזבה מעצמי

שלום,
אני לא יודעת אם ברצוני להתייעץ כי כל מה שעליי לעשות אני יודעת, אך לא עושה ולכן מאוכזבת מעצמי ומחיי.
יש לי שני ילדים בן 16.5 ובן 7.5 שניהם ילדים עם הפרעות קשב כולל אביהם.
אביהם לא מאובחן ולא מטופל, אדם לא יציב, לא אחראי לביתו ולמשפחתו והכוונה היא התעלמות מחשבונות לדוגמה שכל הזמן צריך להזכיר לו שיש צורך לשלם, תמיד התשלום הוא באיחור ולאחר התראות . זו היתה דוגמה קטנה לחוסר אחריות .
כל הנטל והלחץ נפשי רובץ עליי, אם זה לעזור לילדים עם הבעיות הלא קטנות של הפרעת קשב מול מוסדות חינוך, איבחונים למיניהם.
בעלי טיפוס לא צפוי בעצם נוטה למצבי רוח קיצוניים יכול לכעוס אחרי 2 דקות לחבק ולהתנהג יפה זה יכול להיות אליי או לילד הקטן.
כאשר מתעצבן יכול לקלל אותי בפני הילדים, זה למעשה מה שעשה גם היום.
הגיע עצבני מהעבודה ודיברנו לפני כן סיפר שעצבני מהעבודה ובכל זאת נכנסנו לבית וחיפש שוב על מה לריב.לקח קערה של כביסה והעיף על הריצפה את תכולתה והחל לקלל אותי בפני ילדיי.
הילד הקטן עם המון בעיות כולל בעיית התנהגות ולומד בבי"ס לחינוך מיוחד משנה שעברה מצבו לא טוב בבי"ס- אציין שבעלי לא מתנהג כל הזמן כך באופן שיגרתי, אבל נתון למצבי רוח וכן יכול לקלל.
בגלל שמצב הילד לא טוב בבי"ס גם מכיוון שאביו סירב לטיפול תרופתי, הבי"ס דיווח לרווחה ואמרו לנו שאם לא יחול שינוי השנה יאלצו להוציאו מהבית לפנימיה.
לצערי היום המריבה והצעקות היו ליד הילדים . אני שנים אומרת לעצמי מה אני עושה איתו ? רוב הבעיות הריגשיות של בניי כולל הפרעת הקשב הן תורשה ממנו, אני יודעת שהוא הבעיה הגדולה פה והוא זה שגורם להם עוד בעיות.
אני מרגישה שהרס את חיי וחיי ילדיי וקיים לי פחד ממנו מהתגובות שלו אם פעם אתלונן עליו, בעיניי הוא בן אדם לא שפוי כשמתרגז וצריך להיזהר ממנו.
בגדול אני לא מראה לו שאני מפחדת ממנו, והוא יודע שאם אחליט להילחם בו עד הסוף אעשה זאת. אך שוב אני לא עושה דבר ואוכלת את עצמי יום יום.
מה שעוד יותר מטריד אותי שהילד הקטן ממש קשור אליו וגם ככה יש לו בעיות ריגשיות , אם ארצה לעשות מעשה סוף סוף ולקום וללכת מה יהיה עם הילד? בטח מצבו הריגשי עוד יותר הידרדר.
אין לי מושג מה לעשות עם עצמי.

מירה