מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
- אלימות במשפחהשאלה15/09/2012
שלום,
שנים רבות (למעלה מ-20 שנה) סובלת אמי, אחיי ואני מאלימות של האב כלפינו. כלפי אחי האלימות הפיזית הופסקה לפני מספר שנים. כלפיי וכלפי אחותי הופנתה לאורך השנים רק אלימות מילולית. מאז שהתגייסתי, אין כלפיי אלימות מילולית. אמי הכי סובלת. יש כלפיה אלימות מילולית רבה גם כיום ולאורך השנים סבלה ממקרים של אלימות פיזית, האחרון לפני כשנה.
אמי מסרבת להתלונן במשטרה או לקבל כל עזרה אחרת. היא רוצה להשאיר את המצב כמו שהוא, למרות שהיא ממש סובלת יום יומית/שבועית כמעט מאלימות מילולית, השפלות ועלבונות. יש לציין כי אף אחד מהילדים היום הוא לא קטין. אני, כיום, חיילת והיום אני מצטערת שכשהייתי קטינה לא התלוננתי עליו ולא סיפרתי לאיש, כי היום אני רואה כמה האלימות שהוא נקט ונוקט היום השפיעה על האישיות שלנו, הוא הרס לדעתי לכולנו את החיים ואני חוזרת הביתה בכל שבועיים ואני רואה שהמצב בבית מזעזע וממש מתסכל. אבא שלי משתמש לעיתים קרובות באלימות מילולית (עלבונות, השפלות..) כלפי אמא שלי וכואב לי לראות את זה. קשה לי לראות את זה ולא לעשות כלום. אני מרגישה שלאף אחד חוץ ממני במשפחה לא אכפת. ניסיתי כל כך הרבה פעמים לשכנע את אמי להתלונן במשטרה, אבל היא לא מוכנה לעשות כלום. ואני לגמרי מבינה שזה מתוך פחד או שהיא חשה אשמה, אבל כואב לדעת שהיא לא מבינה שמי שהכי נפגע מהאלימות שלו ומזה שהיא לא מתלוננת זה הילדים כי אנחנו הכי סובלים, אנחנו נישא על כתפינו את זה תמיד..
הייתי רוצה להתלונן בעצמי, אבל אמא שלי מסרבת לכך בתוקף, כי היא פוחדת וגם אין לה כוח לכל הבלגן שאחרי (חקירות, משפטים, גירושים, מה יגידו המשפחה וכו') ואין אף אחד במשפחה שתומך בי להגיש תלונה. ואני גם חושבת על אמא שלי שהיא זו שתצטרך להתמודד באופן יום יומי עם הבלגן, כי אם אני נגיד זו שאתלונן ולא אהיה בכלל בבית (חוזרת כל שבועיים).
אני לא יודעת מה לעשות. כל כך כואב לי לחזור הביתה ולשמוע את האלימות המילולית שהוא מפנה כלפי אמי. ואני יודעת שתמיד יהיה לי פצע בלב על כל מה שעשה לנו שלא יגליד כל עוד הוא בבית.
אשמח לייעוץ,
בתודה.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר אלימות במשפחה - תגובה
פנינה דובו18/09/2012אכן, המצב נשמע מתסכל וגם מייאש, בעיקר משום שאת לוקחת על עצמך אחריות, רוצה לשנות ואינך יכולה. את גם מאשימה את עצמך, שלא בצדק, על כך שלא עשית מספיק בעבר, במחשבה שהיית יכולה להביא לשינוי. המצב קשה עוד יותר, משום שאת היחידה, לדבריך, שרוצה לעשות מעשה, אך, בצדק, מרגישה לבד וחלשה מדי כדי להתייצב לבד במערכה.
אפשר להבין אותך כשאת אומרת שאת הצלקות את תשאי איתך כל חייך. כך גם כשאת מדברת על הכאב שלך, בכל פעם שאת חוזרת לבית שמזכיר לך את מה שאת רוצה לשכוח.
החלק הקשה ביותר בסיפור, הוא להשלים עם מה שאין בידיך לשנותו ובאותו זמן גם היכולת לראות מה כן את יכולה לשנות.
בשרותי הרווחה קיימים מרכזים לסייע בנפגעי/ות אלימות במשפחה. פני אליהם והתחילי במסע שלא יהיה קצר, במהלכו תלמדי להבין את עצמך, לסלוח לעצמך, לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך.
אדם לא יכול להתנתק מעברו, אבל הוא יכול לספר אותו בדרכים שונות. הטיפול יעזור לך לראות את עצמך אחרת: פחות ביקורתית, מאשימה וכועסת. את לא אשמה שנולדת למציאות ההיא ושמשפחתך לא הגשימה עבורך את מה שכל ילד חולם וזקוק לו.
אני מייעצת לך לפנות לטיפול כדי לחזק את עצמך ולנסות לרפא את פצעיך. אם מאוחר מדי להביא את אימך לשינוי, תצילי את עצמך ותצאי את ממעגל האלימות.
ואל תשארי עם זה לבד.
בהצלחה,
פנינה* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהבהמשך לתגובתך
שאלה25/09/2012היו לי כמה מפגשים עם פסיכולוג מטעם הצבא, ואני מרגישה שכן עזר לי לדבר עם מישהו ולפרוק הכל מהלב אחרי כל כך הרבה שנים שלא פציתי פה, אבל בכל זאת אני מרגישה שכל עוד הוא בבית והוא ממשיך בהתנהגות האלימה והבזויה שלו הוא פותח שוב ומחמיר את ה"פצע" שיש לי בלב ושאני אשא איתי תמיד.
חשבתי על האפשרות של לעזוב את הבית ואז אוכל באמת לפתוח בחיים חדשים, אבל מצד שני אני יודעת שאמא שלי תיקח ממש קשה את העזיבה שלי ואני לא יודעת איך היא תתמודד עם זה, ובנוסף אם אני עוזבת זה במידה מסוימת להפקיר אותה שם מול האלימות מצד אבי.
מה דעתך? מה את חושבת לגבי הרעיון של עזיבת הבית?
המון תודה.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
חובת דיווח על אישה מוכה- שכנה
בן זוג דוחף אותי במהלך ריבים לעיתים רחוקות
זוגיות קצרה ותחושות של איום ושל פחד
ויכוח שהדרדר לקללות וצעקות ואלימות פיזית
אלימות של נשים כלפי בני זוגן
בעל אלים מילולית- התייעצות
מה המניע לאלימות- בירור
התייעצות בנושא התעללות נפשית
התייעצות-לגבי התנהגות בנישואים
ערוץ הבריאות
.jpg)
מה הסיכוי שלכם לשמור על המשקל לאורך זמן?
.jpg)
.jpg)
.jpg)




.jpg)
.jpg)

