בין הפטיש לסדן

אני חייה עם גבר כבר חמש שנים ויש לנו ילדה משותפת בת שנתים וקצת ומאז שהיא נולדה אני חווה מעשי אלימות והשפלה שאני תמיד אשמה והוא נפרד ממני מספר פעמים ואני תמיד רצה אליו בחזרה אני אוהבת אותו ואני גם מאוד תלותית בו לא מבחינה כלכלית אלא אני לא יכולה לסבול תמחשבה שלא נהיה ביחד יותר . אני באמת אוהבת אותו הוא בנאדם טוב חוץ מהריבים והמקרים של האלימות שאני חשה אשמה ומושפלת ובאותו רגע אני אומרת לעצמי אני שווה יותר ושאני צריכה זהו לחתוך אך מיד זה עובר לי כאילו לא היה כלום עד הפעם הבא . נכון כרגע אנחנו במצב כלכלי גרוע מאוד וזה משפיע אבל עדיין . כשאני באה ואומרת לו שהוא אלים הוא צוחק ואומר לא מכיר בזה. ולאחרונה והא התחיל להכיר בזה הוא לא מכון לעבור טיפול הוא אומר שיש דברים יותר חשובים כמו לדאוג לעתיד שלנו מבחינה כלכלית וכאהלה וגם הוא אומר שרק אני מצליחה להוציא ממנו את זה עובדה הוה היה במלא מערכות יחסים והוא לעולם לא היה אלים ושזה רק איתי . אז אמרתי לו שמספיק שזה היה איתי זה יהיה גם בעתיד . והוא התעלם ממני הוא באמת אדם טוב אני כרגע ממש לא יודעת מה לעשות אני אוהבת אותו באמת וכן רוצה לשפר תזוגיות שלנו ומוכנה להשקיע אך מצד שני לא מגיע לי היחס המשפיל והאלימות . אני אישה עם תואר שני ועובודה טובה ואחת שמסתדרת בחיים . אני לא מאמינה שנפלתי ואני גם כאילו מעלימה את זה מהיום יום שלי בכלל . אני ממש לא יודעת מה לעשות .והיתי אצל עובדת סוציאלית ברווחה שמטפלת באלימות במשפחה וזה לא ממש עזר לי כי חזרנו להיות ביחד .