אלימות מילולית

זו האם אימא של האלימות.את שותפה לעוול שנגרם לילד שלך! אל תאשימי רק את בעלך,את שם שומעת וחווה את מה שהילד המסכן עובר ושותקת בדיוק כמו ששתקת כשהאלימות המילולית הייתה מופנית כלפייך רק שעכשיו נוח לך הרי האלימות לא מופנית כלפייך. הילד מצפה ממך להגנה ואת לא נותנת לו אותה.תזמיני משטרה ותרחיקי את בעלך מהבית לכמה חודשים אולי הוא ילמד.אם לא יעזור תיזרקי אותו לאלף עזאזל.

דני אל תגזים אני גם חווה כמעט אותו הדבר רק שהילד שלי בן שנתיים וחצי
ויש נגדו לפעמים גם אלימות פיזית מצד אבא שלו אבל יותר אלימות מילולית
במקום לבוא ולהגיד זו האם אמא של האלימות תבין שיש פחד לבוא ולהגן על הילד שלנו שאולי הוא יקום ויקרע אותי במכות ויוציא את כל הזעם עליי אני בכל אופן צועקת על בעלי ואומרת לו שיפסיק אחרת הוא ימצא את עצמו בחוץ וכל זה וכמובן שהוא מפסיק איתו ומתחיל אלימות איתי...ובנוסף לכל אחרי שהוא נירגע הוא קורא לילד שלנו ומאשים אותי ומסית אותו נגדי זה מה שניקרא פחד ואין לך מושג כמה פחד יש בזה... 
ומה שאני רוצה להגיד לך (למי שכתבה את המאמר)
תתגרשי הילדים שלך גדולים והם יבינו אותך ויתמכו בך
אל תתני לילד שלך לסבול תאמיני לי זה רק לטובתך

רוני שלום לך
נראה ש"הכוונות" של בעלך טובות אבל הדרך לוקה בחסר.

כלומר- הניסיון ליצור גבולות לנער מתבגר חשוב מאוד.

יש הסוברים שגם נקיטת סנקציות כמו הטלביזיה והמחשב ראויות בהחלט.

עם זאת את מתארת שהדבר מלווה בצעקות ואולי קללות- שאולי יוצרות אלימות פסיכולוגית כלפי הילד וכלפיך.

עלי לציין שנראה לי שזו איננה השאלה היחידה שסיפורך מעלה. את מתארת מציאות רבת שנים שבמהלכה עזבת וחזרת. לא ברור מה קרה ובעיקר למה ילדייך נחשפו לאורך השנים. לא ניתן לנתק את הסיטואציה שאת מתארת מכך.

כמו-כן לא ממש ברור מדוע את שואלת האם זוהי אלימות, נניח שכן או נניח שלא, מה זה ישנה עבורך?

מני

מני תודה לתשובתך,
אני שואלת האם זוהי אלימות? מכך שבעלי צועק לעברי "זה חינוך" אני רואה לידי ילד אומלל שסופג צעקות עד השמיים, ובעצם מטיח לעברי את לא יודעת לחנך.

צר לי שכך בעלי גדל, אני יודעת שקיבל חינוך נוקשה, הוא גם סובל מלחצים תופעה קשה שאני לא יודעת להתמודד איתה. כל דבר שלא מסתדר לו נחרב עולמו ומחריב את עולמי.

אני לא זוכרת שאי פעם בילדותי קיבלתי צעקות או אילימות כלשהי, אני ניזונתי מתכונות אופי שכיוונו אותי למקום הנכון למעט הזוגיות.

בסופו של דבר הבעל מוריד לבן את הבטחון העצמי, ולי לא נותר אלא לגונן. גם אם אני רוצה להציב גבלות לילד מתבגר אני לא במצב הזה מאחר ואני כרגע מגוננת. הבן מפתח סוג של שנאה לאבא וכל הזמן חוזר ואומר שהאבא חייב לקבל טיפול.

בימים האחרונים הצלחתי להפריד בין השניים ולתת לילד לעשות את צעדיו לבד,
אני מנסה להבין האם זו אלימות או חינוך? האם זה בסדר ללמד ילד ולצעוק עליו תוך כדי להלחיץ אותו להעליב אותו. ועוד לקרוא לזה חינוך?
רוני

רוני שלום,

נראה שניסוח קו אחיד, שלך ושל בעלך, ביחס להתנהגות בנך עשוי לתרום לרווחתו הנפשית.

כלומר, לא ניתן לנתק את המאבק שמתחולל בין בנך ובין בעלך לאווירה הכללית בבית וליחסים בינך ובין בעלך. את מתארת כיצד נוצר דפוס שכזה ובו בעלך הוא מעין שוטר רע ואת המגוננת.

ישנם מקרים נוספים שבהם מתבגרים "מורדים" ומתאגרים בכך את הזוגיות של הוריהם. ככל הנראה הקשיים שאת מתארת מהעבר ואולי מההווה ובניהם האלימות של בן-זוגך, משחקים כאן תפקיד.

מומלץ לפנות לייעוץ במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה

מני