נופלת בין הכסאות

הי גלית

לעניות דעתי את צודקת ברוב דברייך.

1. השינוי שחל הוא שינוי תחת סנקציה. בדיוק כמו שתלונה במשטרה גורמת לגברים להפסיק את האלימות הפיזית. זהו צעד ראשון אך לא מספיק. שכן רצוי שאדם ימנע מאלימות גם משום שהוא לוקח בחשבון את השפעותיה על הצד השני.

2. זה נכון שרצוי שכל אחד מהצדדים יטפל בעצמו (גם) בנפרד. מכיוון שהבעיה הבסיסית באלימות במערכת הזוגית, מקורותיה בחלקים הפגועים של האדם. חלקים שיש לטפל בהם

3. את צודקת שהטיפול ברווחה, יש לו מחיר של חשיפה. אלו שידם משגת יכולים לפנות למטפל\ת במגזר הפרטי. רצוי להמשיך את הקו שלפיו כל אחד מבני הזוג יטופל בנפרד, אצל מטפל אחר.

המלצה לי אלייך- אולי כדאי "להתווכח" עם החשש מהרווחה כי בסופו של דבר מדובר באנשי מקצוע שפוגשים לאורך שנים נשים וגברים וחבל לפספס את העזרה. אולי תגלי שהסבל שלך גדול מהחשש\בושה שכרוכה בהגעה לרווחה.


אינני יודע היכן את מתגוררת כך שאין באפשרותי להמליץ על מטפל פרטי

מני

תודה על התגובה.
סוף סוף יש מישהו שמבין אותי.

רציתי לשאול, האם התחושה שלי, שטיפול זוגי קונבנציונלי, לא מספיק למקרים של אלימות? כלומר, הכלים הרגילים לניהול קונפליטקטים בין בני זוג, האם הם יכולים להספיק למקרים כאלה?
היועצת הזוגית, וגם בעלי, לוחצים עליי לכיוון של להתחיל לחיות את חיי, ולא להתרכז בו כל הזמן, לא לבחון אותו במיקרוסקופ. אני חשה שחיי בהקפאה, אני לא מסוגלת להתעסק בשום דבר אחר...אני לא רוצה לפרק את מערכת הנישואים הזאת אבל אני חשה שמשהו כאן מאוד לא תקין. מאחר ואני זאת שבהקפאה ובסוג של בחינה מתמדת של הדברים, בעלי רומז שאני המעורערת, החלשה, עם האופי הלא תקין. הוא טוען שהוא השתנה....הוא ממשיך את חייו כרגיל, ובגלל שאני קפואה במקום בגלל המצב, אני הלא בסדר , וזאת שצריכה פשוט להנות מהפירות של השינוי ולהמשיך את חיינו הזוגיים. וכל זה מבלי שהוא קיבל טיפול אישי אלא רק עברנו תהליך זוגי שבו הוא למד לכבד אותי, ולהבין סוף סוף שיש כאן אדם ...ושיש לי זכויות ורצונות ורגשות.
בעלי גדל בבית שבו לא לימדו לכבד, היתה הרבה גסות, ביקורת, דריסה, מניפולציה....הוא הפנים את המסרים האלה והפך אותם ללגיטימיים, כי הרי הוא ינק את זה מגיל אפס. אותי זה מוציא מהכלים, כשהוא ישר חוזר לדפוסים האלה כשהוא כועס על הילדים, למשל, וישר שולף משפט כמו, אני אשים לך פלפל חריף בפה. וכולי. מבחינתו זה חינוך, הוא באמת לא מבין מה לא תקין בזה. ואני יוצאת כאן הפסיכית.

מה לעשות?
האם טיפול אישי עבור עצמי, יכול להספיק במקרה הזה?

הכי מרגיז אותי שאני הייתי הקורבן של האלימות וחוסר השפיות, ואני עכשיו יוצאת הלא שפויה בגלל שאני רוצה לתקן את המצב.

דרך אגב אני גרה בתל אביב...אשמח לקבל המלצה למטפל בתחום.

תודה רבה על ההתיחסות