שאלה בקשר להצלחה בטיפול

רווית שלום,
שאלתך לטעמי היא מסוג השאלות של מיליון דולר...

אני יכול לומר, בזהירות רבה, כי זהו נושא שיש לגביו חולשה מחקרית. דיי מורכב לבצע מחקרי מעקב אחרי טיפול ולאמוד את איכות הקשר -כלומר את אותם היבטים נוספים שהם מעבר להפחתת האלימות הפיזית.

בנוסף לכך, מדובר בתופעה ידועה בקרב נשים הסובלות מאלימות מצד בן הזוג. כוונתי היא לאופן שבו הגעת הגבר או לחלופין אי הגעתו לטיפול, משמשת כבסיס לקבלת ההחלטה האם להישאר בקשר.

אמנם זה חשוב מאוד שאישה המסרבת לקבל את ההתנהגות האלימה כלפיה תצפה מבן זוגה לטפל בעצמו. אך הצעד המקדים לטעמי היא עבודה אישית-פנימית של האישה ובירור מקומה בתוך הקשר, מה הביא אותה איליו ומה משאיר אותה.

יתרה מכך, במצב האידיאלי, גברים צריכים להגיע לטיפול משום שהם מכירים בכך שיש בעיה ולא כדרך לרצות את בת הזוג ולמנוע פרידה. להגיע לטיפול קודם כל בשביל עצמם. לפי מה שאת מתארת זה לא מה שקורה.

אם האישה הגיעה למסקנה שהיא רוצה להתגרש, אז אני לא בטוח שההבטחה שהגבר יילך לטיפול, היא הדבר שאמור להשאיר אותה בתוך הקשר.


לפעמים גם לא מזיקה "תקופת הצטננות". כלומר, כשבני זוג מצויים בנפרד זה מזה פרק זמן כל שהוא, זו דרך טובה לבחון מקרוב את הדברים. כלומר, מעבר להחלטה המיידית האם להתגרש או לא להתגרש, אפשר לנסות לקחת "פסק זמן" תקופתי ובמיוחד כאשר מדובר בזוגיות צעירה ללא ילדים.

כל הכבוד לאישה שהיא מזהה זאת כל כך מוקדם, יש כאלו הסובלות שנים רבות עד שהן מגיעות להכרה שכזו.

מני