אני

שרה שלום

אם את מרגישה לא טוב- אנא ממך פני בדחיפות לקו סיוע.

תוכלי לפנות לער"ן (עזרה נפשית ראשונה) במספר 1201- הקו זמין 24 שעות ביממה.

נראה שאכן חייך אינם פשוטים- אך אני משוכנע שזהו סבל שאפשר לצמצמו בעזרת ייעוץ והכוונה.
בעיקר מפגש עם נשים אחרות ש"היו שם" יוכל לתרום לך רבות.

אך לעת עתה, נראה לי שהכי חשוב שתפני לער"ן. בהמשך תוכלי לקבל מאיתנו המלצות נוספות, כיצד להיעזר בשירותי הטיפול הקיימים.

כך למשל, תוכלי לזכות בתמיכה של המרכז למניעת אלימות במקום מגורייך ללא שום קשר לשאלה האם בעלך מגיע לטיפול או לא. כלומר, לא חייב להיות קשר בין הדברים ותוכלי להיעזר גם כשאת מגיעה לבד ואולי מוטב כך.

אשמח אם תעדכני אותנו באתר

מני
.

תודה רבה מני.
אני מיואשת, אבל כנראה שלא אעשה שום דבר. הבן שלי בן ה - 6 בא וחיבק אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי, איך אני יכולה לנטוש אותו...
מאד רע לי. הוא כל הזמן טוען שאני רעה ונוראה, שאני רבה איתו סתם, ואין לי סיבה. שהוא מלאך שהציל אותי. הוא שונא את הוריי ואת בני משפחתי וגורם לכך שאני לא אתראה איתם הרבה. בחגים בכלל לא. כבר אין לי כח, אני מאמינה שאני מביאה את זה על עצמי. למה אני לא הולכת? אני לא יכולה ללכת. נדונתי לחיות כך, לפעמים אפילו טוב לי. אבל הרבה לא...
אני מאד מודה לך.
אף אחד אחר לא יודע עלי. אין לי סימנים כחולים. לצערי.

הי שרה,

לאורך השנים פגשתי נשים רבות במצבך,
היו רבות שהופתעו לגלות שהן יכולות לחיות גם ללא הסבל הזה...
בין אם הן נשארו עם הבעל ובין אם לא...

זה דורש תהליך- מאמץ מצידך- אין ספק.

אבל מה יש לך להפסיד?

אני חושב שכדאי שתתנסי בהשתתפות בקבוצת נשים. תפני למרכז למניעת אלימות ותבקשי שם ליווי והפנייה לקבוצה אם יש כזאת.

את חייבת את זה לעצמך- לפחות לנסות.

מני

מקרב הלב.
באמת המון תודות למני ולמתנדבת. עזרתם לי הרבה.
אני מצחיקה, אני קוראת מה שכתבתי ונראה לי שזו מישהי אחרת. אף פעם לא כתבתי או הגדתי את הדברים האלה. לא יודעת אם זה אמיתי בכלל. לא יודעת מה קרה לי, אתמול שברתי צלחת מרוב כעס ותסכול. אף פעם לא קרה... אולי זה גם מצב אחרי לידה. יש לי תינוק בן 5 חודשים. בעלי אומר שאני משוגעת והכל מגיע לי. הוא לקח מטאטא וניקה את צלחת שבורה.
אולי אני אבוא למקום הזה שדיברת עליו. סהר. זה מקום למשוגעים?
תודה רבה על תשובות. אין לי עם מי לדבר.

שאני שמחה שמצאתי את המקום הזה. לא יודעת למה חיפשתי "אלימות במשפחה". לא יודעת אם זו אלימות. אני הרבה פעמים רואה שהוא מאד מתאפק לא להכות אותי, והוא באמת לא מכה אותי. אין אלימות. אבל אני לא יודעת מה כן יש. כשאני מרגישה משהו, למשל רע או תסכול או חוסר תאבון או לא יכולה לישון או לא יכולה לצחוק או לא בא לי לחייך, הוא אומר שזה בגלל שאני מפגרת ומתוסבכת. אבל לי באמת לא בא לצחוק או לחייך.. זה לא סתם.. ואני מטפלת טוב בילד וגם בגדולים אני משתדלת מאד. ומאד משתדלת שהבית יהיה נקי, ואני מבשלת הרבה. וגם בעבודה שלי מרוצים ממני. אני לא מרגישה שאני מפגרת או משוגעת. לא באמת. רק לפעמים, כשהוא אומר ואני באמת מתבלבלת. אני מבולבלת. אני באמת משתגעת? אולי אני באמת אישה מפגרת, ואף אחד לא רואה את זה רק הוא? לפעמים באמת אומרים לי, אנשים אחרים, שאני אישה קשה ולא מחייכת הרבה. אולי הוא באמת צודק? אני לא יודעת..

תודה תודה רבה רבה. זה עוזר לי מאד.

אני חוזרת לכתוב. סליחה אם זה מעמיס, זה המקום שלי כמו יומן. לא חייבים להגיב.
אני עצובה מאד. הוא מתנהג אלי גרוע. וגם לילדים. הוא צועק ומקלל אותם. "חמור", "מטומטם", "דפוק בשכל". אתמול צעק והלך לחדר של הגדולה והוציא לה בכח את הדלת של החדר שלה מהמקום. היא צעקה ובכתה שהיא רוצה להתאבד... נבהלתי נורא ובכיתי גם. הוא אמר שהוא לא יכול לסבול כשאני בוכה, ולמה אני כל הזמן בוכה?
הוא אומר שלא מגיע לי גבר טוב כמוהו.
היום הוא הלך שוב למילואים. כל הזמן עושה מילואים. ואמר שאני אנקה לבד לפסח. שאם לא הוא, אני לא עושה כלום. זה לא נכון... אני כל הזמן מנקה.
רע לי מאד. אבל אני לא יודעת מה לעשות. זה כנראה מן גורל כזה. גם כשרציתי ללכת הוא אמר והבטיח שהכל יהיה בסדר, ואמר שבחרתי להישאר איתו. בחרתי בגורל שלי.

תודה.