פגיעה רגשית

שלום מיכל

מסכימה איתך לגמרי!

בעלך איננו מתחשב ברגשותיך, שהם כמובן חלק ממי שאת הינך, ואיננו מכבד אותך.
הוא עושה את זה בצורה מופגנת ופוגענית.

את מחוברת לרגשותיך ומבינה היטב את המצב.

חזקי ואמצי,

פנינה

ראשית תודה על תשובתך.

ברצוני להוסיף שאני מרגישה שאבדתי משהוא בזהות שלי לאורך השנים.
ראיתי חובה לצמצם את הפערים ביני ובין בעלי ולשם כך נלחמתי המון על הערכים,
החינוך,הנורמטיביות,צרכיי ולא ידעתי לשחרר
מרגישה שהלכתי לאיבוד בתוך הרדיפה האין סופית אחרי בעלי.
בעקבות גילויי הבגידה הצלחתי לעצור ולהתבונן בי,לשחרר את הצורך בשליטה
לראות דברים אחרת לגמרי ולקחת אחריות על חיי.
לצד השבר והפגיעה הקשה יש גם תהליך רגשי מדהים של צמיחה.

אשמח לתשובתך

הי מיכל,

כן, מצד אחד נוח שיש מישהו בבית שלוקח אחריות, לכאורה, ומצד שני כשאת מוותרת על האחריות, את מאבדת את עצמך, את הזכות (!) לעשות את הבחירות שלך. היציאה לעצמאות כרוכה גם בללמוד לקחת אחריות.

דבר נוסף, את מדברת על משהו שנשמע לי מוכר ואולי קשור: הרצון, או היומרה, הלא תמיד מודעים, להצליח לשנות את הבעל, להפוך אותו למי שהייתי רוצה שיהיה ולקבל כח (מדומה, לדעתי) דרך ההצלחה ב"לשנות" אותו.
זה גם יכול להיות סוג של תיקון: לקחת את החולשה שלי ולטפל בה באמצעות ה"עבודה" על הבעל. זה לא מספיק כמובן ולפעמים אף מזיק (דוחה את ההתבוננות העצמית שלך פנימה).

אני מבינה שהיום את מטפלת בעצמך, נטו, וזה נהדר מה שאת מרגישה.

הרבה הצלחה בהמשך,

פנינה

בהמשך לעניין התיקון שלי,נא הרחיבי על הצורך שלנו בתיקון ושלי בפרט.

תודה,מיכל

שלום מיכל,
לא אוכל להיכנס לפרטים שאינני מצוייה בהם.
אני יכולה להפנות אותך לחיפוש מאמרים עם מילות מפתח כמו תיקון וזוגיות, למשל באתר "פסיכולוגיה עברית".
הרעיון בכללותו הוא השלכת החלקים הנחווים כהרסניים על בן/בת הזוג, בשל הקושי להתמודד עימם, ואז, באמצעות הפיכת תכונות אלה אצל בן הזוג מ"רעות" ל"טובות", כלומר היכולת לשנותו - ליצור הרגעת הקונפליקט הפנימי.
הבעיה היא שבדרך זו אנו משתמשים במנגנון של פיצול בין ה"טוב" וה"רע", מה שלא מאפשר לנו לראות תמונה שלמה, המורכבת מטוב ורע גם יחד, אצל כל אחד מבני הזוג.

שלום פנינה,

המון תודה על הענותך.
רציתי להמשיך לבטא כאן בפורום את הפגיעה הרגשית המתמשכת שחוויתי ולהבין מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות כזו מצד בעלי והאם ניתן להגדירה כהתעללות רגשית.
לאורך השנים בעלי נהג להפחית מערך הארוע ולאמר שאני מדמיינת והסטרית,כיום הוא
מכחיש את כל הארועים הקשים(בגידותיו וכו..) בגלל שאנו בתהליך של תביעה משפטית שאני יזמתי.הוא לא ביטא הערכה פשוטה כלפי השקעתי ומסירותי הרבה,לא אמר תודה,לא התעניין ביום יום במה שעובר עלינו,הוא היה כמו צופה במתרחש ולא מתערב,לא שואל, ממש מנותק.
הוא ידע שחינוך ובריאות הם ערכים עליוניים אצלי ועליהם נלחמתי ונתתי את כל כוחותיי,לתחושתי בגלל שידע כמה זה חשוב לי בחר לא לשתף פעולה ,לשתוק ולהתעלם
מבקשותיי החוזרות ונשנות.נראה שכך השיג עליי שליטה.נראה גם שהועצם מכך שרדפתי
אחריו ולא הרפתי.הוא לא טיפח את המשפחה בדברים חומריים ולא דאג לאינטרסים שלנו
(לאוכל כן דאג וגם למקלחות של הילדים) כמו הלימודים,הבריאות.משפחתו התעמרה בי שנים והיה אדיש למה
שקורה.הרגשתי מוזנחת ונטושה.בדיאבד הבנתי כמה שיקר לי ואיך טיפח דמות שיקרית.קשה לי להאמין שהייתי כל כך הרבה שנים במקום של תקיעות איומה,לא הייתי מסוגלת לעצור ולהתבונן במה שעובר עליי ולנסות דרך אחרת.הייתי מפוחדת עד מוות מפרידה.הרגשתי כבולה וכלואה בעצמי.לצערי משפחתי לא הבינה מה עובר עליי ולא יכלה לסייע.הרגשתי בלי מערכות תמיכה חזקות.כשגיליתי את הבגידות עצרתי את הכול,קיבלתי תשובות להרבה שאלות ,הגילוי היה כמו מכה מטלטלת שעזרה לי להעריך את עצמי,לכבד אותי.הרגשתי שאני מתעצמת בתוכי ומקבלת החלטות נכונות.
יש לי תחושה שלבעלי יש עוינות כלפי נשים,גם בגלל שצרך שרותי מין בתשלום,גם בגלל
שצופה בפורנו (בטוחה שמכור לפורנו)עם נערות,הוא מחפש באינטרנט teensex.וגם כי
בא מבית שלא חינך שאישה היא עטרת ראשו של הגבר ,חמותי וגיסתי ציפו שהכלות יהיו משרתות.לבעלי אין צורך לפצות כמו שגברים רבים מפצים על בגידות ופגיעה.
לדבריו מאוד כעס והיה בלחץ נפשי גדול בעבודה,סיפר שהיה משועמם.
מה דעתך,האם תחושתי שחוויתי את בעלי כמתעלל מקובלת עלייך?
והאם יש עוינות כלפי נשים?

תודה לך,מיכל

מיכל,
עליך ללמוד להקשיב לקול שלך, לזהות אותו, לסמוך עליו ולאהוב אותו. הוא זה שיוביל אותך לתשובות אותן את מבקשת. מאחלת לך בהצלחה!
פנינה

היי מיכל, רק עכשיו אני קוראת את האשכול הזה. מאד מאד מזדהה. גם בעלי מתעלל בי בצורה זו. הוא לפעמים גם גולש לאלימות פיזית ממש, אבל זה ירד עם השנים בעקבות איומים מצידי שאלך. הוא הכה אותי בעבר בתחילת הנישואין כשאימו צפתה במכותיו ועודדה אותו להכות אותי. כיום הוא מתעלם מכל צרכיי, מלגלג עלי, צוחק עלי. הוא שכנע אותי להביא עוד ילד לעולם ואני בשנות הארבעים. זהו ילד רביעי, והוא הבטיח לפני כן שישתנה, שהכל יהיה אחרת. גם אצלי בבית האוירה נוראה, אני מרגישה שלילדים שלי אין אף אחד. אני חיה בתחושות קשות, דכאון, בכי, חוסר אונים. הסיפור שלך נתן לי קצת תקווה שניתן להרגיש אחרת וניתן לברוח מכלא.