שלום שוב

לפני יומיים הוא שוב דחף אותי במיטה בלילה. זה קרה כי ניסיתי להרגיע את התינוק שבכה. עד אז הוא דבק בהתעללות נפשית בלבד. מאז, הוא טוען וחוזר שאני מתעללת בתינוק. משפחתו (אמו, אחיו) רואים ושותקים. טוב, מה אפשר כבר לצפות מאשה שהכתה אותי בעבר? ומבנה (גיסי) שקילל אותי בקללות איומות? לטענתו, אני לא יודעת "איזה אוצר יש לי בידיים" (הוא, משפחתו), ולא יודעת להעריך שום דבר שאני מקבלת. אולי זה נכון...

אני לא יודעת אם זו מלכודת. אני בוכה כבר כמה ימים, ומסתובבת עצובה. ופתאום היום בבוקר הוא התקשר ודבר עם הגדולה, שנצא "כולנו ביחד" לאכול במסעדה בצהריים... אני כבר בשלתי, אז הוא דבר איתה, ובקש לדבר איתי... הוא אמר לי" אני מבקש שתאשרי שתבואי גם. אמרתי בסדר. אבל נראה לי שזו עוד אחת מהמלכודות שלו. מה קרה פתאום? הרי זו תקופה בשנה שיותר "עצוב לו". הוא לא מוכן לצאת ולא מוכן לעשות שום דבר. אביו נפטר בתקופה זו לפני 22 שנה. הבוקר הוא לקח את הגדולים לבית העלמין עם אמו ואחיו. ופתאום, מסעדה?... אחרי ששנים לא יצאנו? לשום מקום? למרות התחנונים שלי, הבכי והבקשות.. פתאום מסעדה... מה קרה?
אני חושבת שזו מלכודת, כדי שאחר כך יוכל להציג את עצמו כמו מלאך, בעל טוב ותומך, ואותי כמפלצת, כרגיל...
?

שלום שרה,

את הצעד הראשון עשית: כתבת לכאן. עכשיו את כבר הרבה יותר מודעת למצבך, אחרי שהוצאת את זה - ואת יודעת את זה. זה לא עושה את המצב שלך יותר קל. אולי אפילו להיפך. כי עכשיו, אחרי שהוצאת את זה, את באיזה שהוא מקום כבר מחוייבת למשהו. מחוייבת להמשיך. זה מפחיד לא פחות מאשר להשאר באותו מקום.

אבל, שרה, את אשה מוכה, פר-הגדרה. את מוכה נפשית לא פחות מאשר פיזית. כי את תלויה בבעלך, את לא יכולה להתנגד למה שהוא כופה עליך ואת לא מסוגלת לבטא את הרצון שלך (גם הואלא תמיד ברור לך בעצמך) ולממש אותו.

לבד יהיה לך מאד קשה לעשות שינוי. את חייבת תמיכה, אם פרטנית ואם בקבוצה שלנשים שיודעות בדיוק על מה את מדברת.

את הכח שיש לך תפני למקום שיכול לעזור לך: שרותי הרווחה שמטפלים בתחום אלימות במשפחה. אל פחד. לא הם שיסגירו אותך לידי בעלך ולא מהם עליך לפחד. הם ילמדו אותך ממה באמת את פוחדת ועל מה את צריכה להתגבר.

חבל על כל דקה. בהצלחה לך,

פנינה

תודה רבה פנינה על ההתייחסות אלי.
אני מאד מעריכה את זה.
אני תלויה בו אבל בהיבט אחר. אני אשה עובדת, שעות רבות ביום (קשה להאמין... אבל אפילו במקצוע טיפולי...) עצמאית מאד, במובנים רבים וטובים. אבל הוא "עובד עלי" אחרת ממה שאני מכירה. אני כל פעם מופתעת מחדש מעוצמת ההשפעה שלו ושל המניפולציות שלו עלי.
לגבי לבקש את עזרת המרכז למניעת אלימות. כבר עשיתי את זה. פניתי אליהם לפני כשנתיים (אולי שלוש שנים). שוחחתי עם עו"ס, היא הזמינה אותי לפגישה. הוחלט שננסה טיפול זוגי אצלה במרכז, כי היא חשבה שזה הכי יועיל לנו. התחלנו את הטיפול הזוגי. הוא בכלל לא שיתף פעולה (=ישב פגישות שלמות ושתק. לא שיתף פעולה בשיחות. גם כשנשאל או התבקש לדבר, עשה זאת באילוץ, בקיצור נמרץ ותוך חזרה על המנטרה ש"לדעתו אין לנו שום בעיה והוא לא מבין מה הטעם בטיפול הזה"), לאחר מספר בודד של פגישות, העו"ס אכן החליטה ש"כנראה אין לנו בעיה" והיא לא רואה טעם להמשיך. היא איחלה לנו בהצלחה בהמשך וסגרה את הטיפול שלנו.
אני ממש לא רואה טעם לפנות שוב למרכז למניעת אלימות במשפחה.

שלום שרה,

התחכום בתחום בו אנו עוסקים, כמו גם בעניינים אחרים, הוא רב. ישנן צורות רבות ושונות למה שאנחנו קוראים "אלימות במשפחה", ואולי השם הזה אף מטעה לפעמים, בשל התחכום הזה, אבל זהו הנושא עליו את מדברת...

אם הפחד (פחד ממה - זו שאלה שעליך להשיב עליה ) לא יעצור אותך, אני מאמינה שתמצאי את הדרך לעזור לעצמך ולמצוא את התשובות, עם או בלי בעלך, במרכז למניעת אלימות או במקום אחר.

ושוב, מאחלת לך הצלחה

פנינה

עברתי ואני עדיין עוברת ימים קשים. הבדידות היא ענקית, הצורך לתפקד לתפקד... ולא לעצור לשניה... בכל זאת 4 ילדים, לכל אחד הצרכים שלו. בייאושי הגדול פניתי לחוקר פרטי ומהכסף שאין לי בקשתי ממנו להתחיל מעקב אחריו, כי יש לי גם חשדות שהוא מפנה אהבה, תשומת לב ונתינה לאשה אחרת. עכשיו, אחרי 2 ימי מעקב, כנראה שלא זה הסיפור. אבל אני יותר ויותר משתכנעת במלים "אלימות" כלפי.. כשאני בוכה וכואבת, הוא צוחק ומחייך... "זו בחירה שלך לחיות כך" הוא אומר לי. "זו בעיה שלך". כשאני אומרת לו כל מיני מלים ודברים שהוא אמר ועשה, ואני מרגישה שזה כנגדי, הוא טוען בתוקף שלא היה ולא נברא...
הוא בשלו. ואני לבד.
זו כנראה באמת הבעיה שלי. החלטתי להתחיל לקחת כדורים פסיכיאטריים. אולי זה יעזור לי. פניתי לפסיכיאטרית. את חושבת שאני באמת משתגעת? ומה יהיה השלב הבא? לפעמים אני חושבת שאולי באשפוז אני באמת אוכל קצת לנוח. תודה לך על הכל.

פנינה יש לי שאלה, הוא מכחיש כל דבר שאני אומרת. כשאני מנסה לשאול אותו "למה אמרת כך וכך..." או "למה נהגת כך וכך..." הוא אומר: "אל תגידי לי דברים שלא היו ולא נבראו". כשאני שואלת "מה לא היה ולא נברא?" אז הוא מתחמק, ואני שואלת לגבי דברים ספציפיים שאמר ועשה. הוא פשוט שולל הכל ואומר שלא היה ולא נברא... איך זה יהיה בגירושין? יכול להיות שיאמינו לו, ולי - לא? הרי אם הוא יצליח לשכנע שמה שהוא אומר זו אמת, אז אני אהיה שקרנית... או באמת פסיכית. מה לעשות? יש טעם בזה בכלל? כי אם אני אוצג כשקרנית או כמשוגעת והוא ישלול כל דבר שאני אגיד ויאמינו לו, אז אין לי טעם בכלל בכלום ולא לעשות כלום. מה דעתך?

שרה שלום,
אני שמחה שאת מטפלת בעצמך. את חייבת את זה לעצמך.
אני לא אוהבת להשתמש במלה שאת משתמשת וקוראת לזה "שגעון". זה לא שגעון,
זו התגובה שלך למצב מאד מורכב וקשה וטוב שאת מטפלת בזה.
מאחלת לך להתחזק ולהרגיש יותר טוב,

פנינה

לא ענית על מה ששאלתי בהודעה האחרונה. תודה על החיזוק, קשה לי להגיע לטיפול, וכן, אני משתמשת במילה "שגעון". כי זה נראה שככל שהוא יותר דוחה אותי ומקפיד להתרחק ממני ולהעליב אותי (כן, גם בגלוי) - כך אני יותר מתגעגעת ורוצה יחס ממנו. אם זה לא שגעון, אני כבר לא יודעת מה כן.
בבקשה תעני על מה ששאלתי בהודעה האחרונה. המון תודה.

שרה שלום,
השאלה שלך היא לא פשוטה ואני לא בטוחה שאני יכולה לייעץ לך לגביה.
אני דוגלת בלומר את האמת ואני מוכנה להילחם למען האמת שלי ואף לשלם מחירים.
זה החשבון שאת צריכה לעשות, ולהחליט עד כמה את מסוגלת לעמוד בו ואיזה מחיר תהיי מוכנה לשלם בכל מצב שעלול להיות.

פנינה

שרה קראתי את ההודעות שלך ויש לי דמות בעניים. גם אני הייתי ככה בדיוק, עם שישה ילדים...מקבלת מכות, איומים כפייה מינית...החיים שלי היו גיהנום. כמעט 35 שנה. ורק אחרי 35 שנה של התעללות יום עם, אחרי שכבר התביישתי לספר למשפחה שי כי נמאס להם ממני שאני לא עושה כלום, פתאום הקב"ה נתן לי כוח להציל את עצמי!
בבוקר רגיל שלי שום אירוע חריג הלכתי לעורכת דין קיבלתי ממנה ייעוץ ותמיכה , הלכתי לרב שלי וקיבלתי ממנו תמיכה ואז סיפרתי גם לילדים שלי..האחרון לדעת היה הטינופת. כשהוא גילה הוא בא אליי מאחורי הגב וניסה לחנוק אותי. העורכת דין קוראים לה אורית חיון דאגה שהוא יקבל באבי אביו. היום אני 4 שנים אחרי ואני מאושרת, החיים שלי הפכו להיות רגועים..בלי מתח בלי פחד...יש לי תמיכה ועזרה מכל המשפחה והקהילה שלי. אל תוותרי שרה, על החיים שלך ועל הילדים שלך! הילדים שלי נפגעו מאוד קשה ממנו, ילד אחד שלי עזב את את הארץ ולא מוכן לחזור, הבת שלי לא מוצאת את עצמה, הבנים שלי הצעירים מופנים וביישנים ואני בטוחה שזה בגלל מה שהם ספגו בביית
השם יעזור לך!

ליטל תודה רבה לך. ריגשת אותי מאד עם השיתוף שלך. זה משמח לדעת שיצאת מזה ושאת מאושרת היום. כמה טוב! אני כל כך שמחה בשבילך.
עודדת אותי.
שיהיה לך רק טוב.
שרה.