אבוד קצת

שלום לך,
קודם כל שאפו על השיתוף. את האמת, אם לא היית עובר טיפול, היית כותב או מדבר על הקשיים שלך? אני מניחה שלא. אז כבר עשית צעד קדימה.

אתה גם מבין שחשוב לך לדבר עם מישהו, אתה מתחיל להבין את עצמך ואפילו מצליח להסביר מה עובר עליך ומה אתה מרגיש. גם זה מעיד על דרך שהתחלת לצעוד בה.

מה שבעייתי כאן הוא שלא סיימת את התהליך ואתה תקוע בין מה שהיה קודם לבין מה שאתה רוצה לראות בעתיד. זה מקום מאד לא נוח, אין לי ספק.

אני מבינה מדבריך שאתה עדיין תחת פיקוח של שירות מבחן ומוגבל בתנאים של בית משפט. מצד אחד זה מקשה עליך אבל מצד שני זה מחייב אותך ומזכיר לך כל הזמן שעליך להמשיך ולהתמודד עם הקושי שלך, ולחשל את עצמך בפני הנקודות החלשות שלך.

התהליך הזה הוא ארוך ומתמשך. אם תעצור עכשיו, אתה באמת עלול להדרדר אחורנית. בשביל זה אתה חייב להיות חזק, לא לוותר לעצמך, להמשיך ולהאמין שאתה יכול להשתנות. אם תרצה - אתה תוכל.

ככל שתשתף פעולה ותנסה לעזור לעצמך, ככל שתתמיד בכך, מתוך נסיון אמיתי ללמוד ולהכיר את עצמך, ככל שתיתן לאחרים לעזור לך, כך תמצא גם את העזרה שאתה מחפש. אם כרגע זו קצינת מבחן, נצל את מה שאתה יכול לקבל ממנה בשירות.נסה להבין מה היא אומרת לך.

חפש גם תמיכה של חברים, משפחה. אם אתה שוקע - אתה יכול להתייעץ גם עם רופא. כי אתה חייב תמיכה, כמו כולנו או אפילו יותר.

אתה יכול לברר אם יכולים לקבל אותך במרכז לטיפול באלימות, בשרותי הרווחה. יש מרכזים שעובדים בשיתוף פעולה עם שירות מבחן.

תמשיך לחפש ואל תוותר לעצמך.
התחלת. אל תפסיק.
בהצלחה!
פניה