מבולבלת

שלום רב,
שמי דנה ואני בת 26.
אני נמצאת בזוגיות מזה שנתיים ועומדת להתחתן, קיבלתי הצעה אך עוד לא נקבע תאריך. אני כותבת פה משום שאני מרגישה שקצת איבדתי תחושת מציאות ושאני נמצאת במצב מאוד מתעתע. אני גרה עם בן זוגי כבר יותר משנה וחצי. מדובר בבחור פשוט מדהים!! יש לנו קשר מאוד חזק חם אוהב ומתחשב. למעשה מצאתי בבחור הזה את כל מה שאי פעם חיפשתי בבן אדם. הוא ללא ספק החבר הכי טוב שלי והוא בן אדם רחב לב בעל נתינה אינסופית שלא מגביל אותי בשום דבר ורק עוזר לי לצמוח ולהתפתח. אך לצד כל זה ישנה בעיה חמורה. יש לו קושי בשליטה בכעסים. אחת לחודש וחצי חודשיים הוא מאבד שליטה וממש מתפרץ- איומים בפרידה, ביטויים קשים וקללות מכוערות. הוא מתנתק ופשוט הופך לאדם ממש אחר- הכל משתנה. מדובר בהתפרצות של כ-20 דקות ולאחר מכן התנתקות וריחוק ליום עד שלושה ימים ולאט לאט חזרה לשיגרה ולקשר הרך העדין והמושלם. התדירות של המריבות פחתה והמשך שלהן פחת אך הגבולות עדיין נפרצים בצורה קשה ( קללות כמו- את זונה, בת זונה, אשה רעה, שטן, תישרפי בגיהנום וכו') אנחנו נמצאים בטיפול בעקבות המצב- הוא טוען שטיפול לא מתאים לאדם כמוהו אך לאחר אחת ההתפרצויות הסכים ללכת ולטענתו הוא לא חושב שזה יעזור לו אך מוכן ללכת בשבילי ובהחלט מבין שיש לו בעיה ומנסה להשתנות. אנחנו בטיפול כבר סדר גודל של 6 חודשים כשאני כבר בטיפול לפניו. הוא מגיע איתי פעם בשבועיים ואני מגיעה פעם נוספת בשבוע. אני מרגישה שהטיפול הזה לא עוזר לו, הוא כן עוזר לי כי אני כבר לא מתפרקת לרסיסים בכל מריבה כזו כמו בעבר. גם המטפלת אמרה לי שהוא צריך ללכת לסדנא לשליטה בכעסים ושהיא לא מומחית בזה. אני לא מצליחה לגרום לו ללכת לסדנא ולא מרגישה שאצליח. אם זה היה קשר אחר אחר או אדם אחר כבר מזמן הייתי קמה והולכת. אבל בגלל שמדובר רק בדבר אחד שקורה אחת לפרק זמן וחוץ מזה כל השאר מושלם אני ממש מבולבלת....אנחנו בפני סגירת אולם ותאריך ואני ממש לא שלמה משום שאני פוחדת שאני מתחתנת עם אדם אלים ושזה יהרוס לי ולילדי לעתיד את החיים...ומצד שני גם מאוד מתרגשת מהחתונה איתו בגלל היופי שיש בקשר שלנו. אמרתי לו שלא אכפת לי איך ומה אבל בפעם הבאה שהוא יקלל אותי או יהיה אלים כלפי בצורה מסויימת הקשר יסתיים. אני מרגישה חזקה מבעבר ושאולי אוכל לעמוד בהבטחה הזו שלי, אך אני גם פוחדת לעשות טעות ולהפסיד את הגבר הזה- שהוא ללא ספק פרט להתפרצויות - התגשמות כל חלומותיי ואהבת חיי. חשוב לי לציין שיש לי גם המון אמפתיה כלפיו משום שהוא עבר חיים קשים ביותר ואני מבינה מאיפה ההתפרצויות נובעות...

בשורה התחתונה- הפער הדרמטי בין הרע והטוב ומה מותר ומה אסור, מה שאני חווה ומה שצריך לעשות מבלבל אותי. הראש שלי אומר שזה קו אדום, אבל בגלל כל הטוב שיש בו בפועל הקו לא אדום ואני סופגת..מנסה לשכנע את עצמי שזה רע ואסור אבל בפנים לא מוכנה לוותר על כל מה שיש לנו.

אשמח מאוד לקבל כל עצה שתוכל להציג את הדברים באור ברור יותר...