חבר קנאי ואובססיבי

ורד שלום,

נראה לי שהבת הצעירה שלך חווה בשלב הנוכחי את יחסו של החבר שלה כלפיה כעוטף, מחבק, שומר, אכפתי, דואג, נמצא תמיד - לא נוטש, כרוך אחריה, וכו' וכו' - כל מה שמתפרש אצלה כרגע כאהבה שלו אליה ומאד מחמיא לה. לכן גם ברור למה איננה נענית ולא תיענה להפצרותיך או להסברים להיפרד ממנו.

היא לא רואה את מה שאת רואה: קנאה אובססיבית, צורך בשליטה, הרחקתה מחברה ומשפחה, צמצום עולמה והגבלתו ועוד ועוד.

יתכן והיא חשה ומגלה (לראשונה?!) סוג של עצמאות, יכולת להתנגד ולבטא את עצמה, תחושת כח, מעין מרידה, צורך להבליט רצון משלה - גם אם אינם בוגרים ובשלים.

אני סבורה שדוקא לחץ שיופעל עליה להיפרד ממנו, יגביר את אחיזתה בו, כצעד נגדי, של גיבוש אישיות משלה. אולי דוקא אם תצליחו להבין אותה ולקבל את הצורך שלה, כמשהו זמני שעשוי לחלוף, אולי אז, בחלוף זמן נוסף, היא תבין את הדברים בעצמה ותוכל לסגת, מעמדה של כח ובהחלטה משל עצמה, ולא ממקום של כניעה ללחץ שהפעלתם עליה.

עדיף שמי שבקשר איתה יהיה סבלני, אוהד ותומך, כך שהיא תוכל להצטרף אליו ולא להתנגד. לך זה עלול להיות קשה, בשל קרבתך לביתך ורגישותך הרבה אליה. אם זה כך, נסי לרדת מהנושא ולמצוא נושאים משותפים אחרים ביניכן, שיחזקו את הקשר על דרך החיוב ולא השלילה.

במידה והתופעה שציינת מחמירה ומלווה סימני אלימות ברורים, מומלץ להתייעץ עם גורמי רווחה שמטפלים בתחום אלימות בין-זוגית ולבחון צעדים מעשיים יותר.

בהצלחה,
פנינה