אב מכה

שלום אסטל, נשמע שאת ברורה מאד לעצמך ויודעת מה את רוצה - לחדש את הקשר עם ההורים כיון שאת רוצה אותם בחתונה, אך בשום אופן שלא יתערבו בחייך. הייתי ממליץ לך לעשות בדיוק זאת. לפנות אליהם, לספר את החדשות הטובות, ושאת רוצה לחדש את הקשר, אך בהחלט לא בכל מחיר, אלא ממקום טוב יותר, ללא הכעסים של העבר, והדרך להשיג זארת היא על ידי כך שהם יוזמנו כאורחים ולא מעמדת שליטה. יתכן ותיווך של חבר/ה או בן/בת משפחה בענין יכול גם הוא לעזור, אך אז חשוב שאותו מתווכ/ת ידע בדיוק על מה את מדברת, ויוכל לדבר "דוגרי" עם הורייך, ולא לסבן את הענין. בהירות בתקשורת, במסרים, היא מושג מפתח כאן.
בהצלחה, גיא

איך אתה יכול בתור איש מקצוע לא להזהיר אותה מהסכנות הצפויות לה אם תחזור להיות בקשר עם האנשים שהתעללו בה?
ברור מאליו שלקורבן ההתעללות יש צורך (לפעמים ממש חולני) לחזור לקשר עם המתעלל, וכמו כן יש "צווים מוסריים" והתניות חברתיות שמעודדות ילדים לסלוח להוריהם NO MATTER WHAT, האם בתור איש מקצוע שעוסק בנושא של אלימות במשפחה, זו לא אחריותך למנוע ממנה את המעשה המזיק הזה? הרי שלב ראשון בכל טיפול בהתעללות הוא ניתוק מהגורם המתעלל. כאן יש מישהי שכבר עשתה את הצעד הזה, ועכשיו עקב החתונה היא קצת מהססת. היה הרבה יותר מקצועי והגון מצידך לפרוש בפניה את שלל הסכנות הכרוכות בצעד שכזה, ולהזהיר אותה מאפשרות של חידוש הקשר עם מי שעשה לה כל כך רע בחיים.

צר לי שכך את מרגישה. צר לי גם על השפה הבוטה בה את משתמשת, יש בתגובתך הרבה תוקפנות שלא ברור לי ממה היא נובעת.
קריאה בשנית של הודעתה של אסטל מבהירה כי האלימות היתה בעבר. כיום יש לה את הכוחות ליצור הרחקה בינה לבין הוריה, וכן עשתה זאת. כעת היא מעונינת בחידוש הקשר ממקום אחר, נקי מהתערבות מיותרת ואלימות. זו לא משימה בלתי אפשרית, אם כי לא תמיד קלה. כאיש מקצוע, אני מכבד את מטרותיה, ולא מנסה להכתיב לה באפן פטרוני מה נכון עבורה ומה לא, אלא מציע לה מה הדרך המתאימה לפנות בה כדי להשיג מטרות אלו, במינימום (או ללא) נזק.
אני ממליץ לך לבחון עם עצמך את משמעותה של התוקפנות בה פנית אלי, ומדוע הענין כה חורה לך. בהצלחה וכל טוב, גיא

צר לי אם אתה מרגיש שתגובתי תוקפנית. בתור נפגעת של אלימות קשה במשפחה, אני מתחלחלת בכל פעם שאני שומעת איש מקצוע שנענה לצורך הפתולוגי של קורבן ההתעללות לחזור להיות בקשר עם התוקפים.
אילו בחורה שעברה אונס היתה אומרת לך שהיא רוצה לחזור להיות בקשר עם האנס, אני רוצה לקוות שהיית מנסה ככל יכולתך למנוע זאת ממנה, למרות שהיא הצהירה שזה מה שהיא רוצה, ולמרות שהיא כבר אדם בוגר. העובדה שהתוקף במקרה הזה (כמו גם במקרה האישי שלי, ובמקרים רבים שאני מכירה) הוא האבא, רק מסבכת את המצב, בגלל שלל הלחצים הסביבתיים "לסלוח" להורים. אני חושבת שצריך להקדיש לכך תשומת לב יתרה, ולא לטשטש את ההשפעה ההרסנית שעלולה להיות למהלך כמו לחזור להיות בקשר עם האדם שהתעלל בך.
אני מתנצלת שוב על התוקפנות שחשת מדבריי. השיחה הזאת מבחינתי איננה "שיחה אקדמית", אלא צבועה ברגשות עזים ומבעבעים, והיא חשובה לי מאוד.

שני שלום, אני מקבל את ההתנצלות. צר לי על הסבל שחווית. המלצתי היא שתפני לטיפול כדי שתוכלי לעבד את הכאב והסבל שעברת. מעבר לכך, אני ממליץ להתחיל להקשיב למקום השונה והייחודי של אנשים אחרים, שעוברים דברים שאולי נשמעים דומים למה שעברת, אך לא בהכרח זהים. כפי שאמר פעם סופר מפורסם ( שאיני זוכר את שמו כרגע) "כל המשפחות האומללות, אומללות כל אחת בדרכה שלה...". בהחלט יתכן שאנשים אחרים מאמינים שניתן לתקן או לשנות את האדם האלים ממנו/ה סבלו, ואת הקשר עם האדם הזה. לעיתים קרובות, האמונה הזו מבוססת על עובדות שידועות להם, ולא לך. בכל אופן, צר לי לשמוע על סבלך, ואני מאחל לך בהצלחה וכל טוב בהמשך הדרך, גיא

אני מטפלת בעצמי מצויין.

זה שיש נפגעים של התעללות בילדות שמאמינים שהם יוכלו "לשנות את התוקף"- זה לא מפתיע אותי. מה שמפתיע אותי הוא שאתה כאיש מקצוע מאמין לזה גם.
האם פגשת פעם מקרה של אב מכה ש"השתנה" כך ע"י אחד מקורבנותיו?

שלום שני,
מקריאת הודעתו האחרונה של גיא הבנתי, שהוא לא התכוון לכך שנפגעי התעללות בילדות ישנו את התוקף. יש מי שנפגעו בילדותם מהתעללות ועם התבגרותם מביטים על ההורים הפוגעים מזוית אחרת, שאינה מבטלת את חומרת ההתעללות, אך מאפשרת להם לחדש קשר או לקיים קשר כלשהו עם אותם הורים, ממקומם של הילדים כאנשים מבוגרים.
לא קל להגיע לעמדה זו, ולעתים קרובות זה קשר מאוד מורכב, אך אפשרי. אנשים עושים זאת עבור עצמם, לא עבור הוריהם. אין ביכולתם לשנות את התוקפים, יש ביכולתם לשנות רק את נקודת מבטם האישית, ולהחליט אם להיות בקשר למרות הפגיעה הכואבת, שאין להכחישה ואין לבטל את השלכותיה הקשות.
בברכה,
הדס גולדבלט

אני רוצה להציע שצווים מוסריים בסגנון "כבד את אביך ואת אימך", "משפחה זה מעל הכל", ו- "ההורים שלך תמיד אוהבים אותך לא משנה מה", ולחץ חברתי כבד לסלוח להורים, הם מהמניעים המרכזיים שגורמים לילדים לנסות לחדש קשר עם האנשים שגרמו להם להרס כל כך גדול בחיים (ושהם גם, למרבה הצער, הוריהם הביולוגיים).
נדמה לי שכנגד הלחץ הסביבתי הבלתי פוסק "לסלוח ולשכוח", דווקא אנשי מקצוע שעוסקים בתחום צריכים, לכל הפחות, להזהיר את קורבנות ההתעללות האלה מהסכנות שטמונות בחידוש קשר שכזה.

שני,
אני מסכימה אתך - המציאות מורכבת מאוד, ופתרונות שונים מתאימים לאנשים שונים. יש מי שמתאים להם לסלוח ויש מי שלא מתאים להם. ונכון, בזמן טיפול, איש מקצוע אחראי פורש ביחד עם המטופל/ת את האפשרויות השונות, הסיכונים והסיכויים, שיש באפשרות לסלוח ולחדש קשר עם הורה שהתעלל בילדות. זה תהליך הדרגתי של בחינת כל ההיבטים, תוך התמקדות בתחושות של המטופל לגבי כל אחת מן האפשרויות. נכון גם, שחשוב שאיש המקצוע יהיה רגיש למסרים החברתיים ה"אופנתיים" בזמן זה או אחר, יבחן את עמדותיו החברתיות בנושא ויקפיד להפריד עמדות אלו מעמדות המטופל/ת וטובתו/ה.
בכל מקרה, נראה לי שיש מקרים שלמטופל/ת מתאים לסלוח - גם אם לא לשכוח. וכמו שכבר כתבתי בהודעתי הקודמת - התהליך הוא למען טובתו של המטופל/ת ועבורו/ה - לא עבור התוקף וגם לא לשם שינוי התוקף.
כל טוב,
הדס