טיפול זוג לבן זוג אלים

היי,
שמי יובל, אוטוטו בת 30, נשואה כמעט שנה לגבר שמכירה 3 שנים, גרנו יחד שנה וחצי לפני הנישואין.
הוא מעולם לא היה קל. הרבה דרמות, ריבים על שטויות, שהלכו והסלימו. מההתחלה היו מעורבות קללות, בעיקר סתומה ומפגרת, לעתים גם זונה וכיוצ"ב.
כשעברנו לגור יחד, אחרי תקופה לא קלה שבמהלכה הוא גם סוג של בגד בי, הדברים נרגעו. רבנו לעתים, אבל ללא אלימות מילולית.
הציע לי נישואין (מה שגם לא בא חלק) ובמהלך החודשים עד החתונה הריבים החריפו. המון השפלות, צעקות, קללות, איומים בפרידה, הטיל עליי משימות הזויות כמו לכתוב הבטחות של דברים שלא אעשה (לדוגמה לא להתפרץ לדברים, לא להגיד "טוב בסדר" בריבים, ועוד שלל דברים נורמטיביים יחסית במהלך ריב).
כך או כך, נשארתי ונלחמתי על הקשר ובאמת חשבתי שזו ההתנהגות שלי שמביאה עלינו את התפרצויות הזעם שלו.
אציין ששנינו "בני טובים", משכילים, בעלי עבודות טובות ויציבות. אני מרוויחה פחות לאחרונה כי עברתי לשירות הציבורי בהחלטה משותפת.
בכל מקרה, התחתנו לפני כשנה, חתונה מלאת אושר ואהבה. לאחר מכן שבוע מדהים ביופיו. לאחר מכן הפעם הראשונה שהרביץ לי, קצת יותר משבוע לאחר החתונה.
זה התחיל בדחיפות, המשיך באחיזות כואבות, לפיתות ומיני חניקה.. היו סימנים כחולים.
לא ידעתי מה לעשות, הייתי בהלם מהמצב שהגעתי אליו, אני, הבחורה הכי נורמטיבית שיש שנישאה לבחור הכי נורמטיבי... לכאורה. אני, שעוסקת בין היתר בקידום מעמד האישה. הזוי.
התעקשתי שנדבר על הדברים, הוא לא רצה אבל בסוף הבין את חומרת המצב ואמר שזה לא יקרה שוב. זה קרה.
שלושה חודשים שהייתי נתונה להתפרצויות על הדברים הכי מפגרים, אלימות פיסית בשגרה, שכללה בעיקר מכות חינוכיות-עונשיות ולא כאב של ממש.
ואז החלטתי לעזוב אותו. עזבתי לבית של חברה אך לא שיתפתי משפחה. הוא הזדעזע והסכים ללכת לטיפול פרטי שמתמחה בתחום האלימות במשפחה.
מאז הוא בטיפול עד היום, מעל חצי שנה, והוא באמת לא הרים עלי יד מאז.
חזרתי לעשן בתקופה הזו והוא לא יודע... בעבר אמר שאם אחזור לעשן אנחנו ניפרד.
שתי חברות שלי יודעות על האלימות והוא לא יודע שהן יודעות. מאוד קשה לי עם זה.
לאחרונה נכנסתי להריון ועברתי הפלה טבעית בחודש שני. מאז אנחנו לא מפסיקים לריב. אין אלימות פיסית, ממש מעט מילולית, אבל ההשפלות לא נגמרות.
כעת הוא שוב מאיים בגירושין.
לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני אומרת לעצמי, לעזאזל, לא מגיע לי לסבול עוד יותר בגללו. גם ככה אני מתקשה להשתקם ממה שעברתי. זו הייתה השנה הקשה בחיי. מצד שני, אני אוהבת אותו (איזה מפגר זה?!) והוא באמת בחור מהמם רוב הזמן.
אולי לנסות טיפול זוגי? מה הסיכוי שהאלימות לא תחזור? האם אני משלה את עצמי? כל ריב מחזיר אותי לשם, ולתחושה שאני כזו מטומטמת שלא קמתי והלכתי, בין היתר כדי לא להודות בכישלון.
אגב ניסיתי ללכת לטיפול בעצמי אבל לא התחברתי למטפלת ואין לי כוחות או זמן לנסות שוב.
מרגישה משוגעת...