איך אני מבחינה בין פחד ממשי מאיום לבין חרדה לא רציונלית?

כתבתי כבר בעבר. 27 שנים נשואה עם ילדים תחת טרור של גבר אלים. גרושה כבר 17 שנים. ילדי בוגרים והורים לילדים משל עצמם. אני וילדי חרדתיים. אני עצמי מטופלת שנים רבות, לאחר גירושי גם תרופתית בנוגד חרדה ודיכאון. ילדי הבוגרים, טופלו או מטופלים גם בטיפול פסיכותרפי בהתאם לצרכים שלהם, ואף תרופתית, בהתאם לקושי להתמודד עם קשיי החיים.

פונה בבקשה לעזרה: אני עדיין חיה בפחד מהגרוש (הוא עדיין עוין אותי, ילדי מסתירים ממנו כשהם מבקרי אותי, שמי לא עולה על דל שפתיהם כשהם איתו, לא מזמינים את שנינו בו זמנית לאירועים, בחרדה חלילה נפגש) ומתנהלת בהקטנה עצמית, חלילה אצמח ואהיה מאושרת.....יממש את איומו ויפגע במישהו מיקירי. בהערת הסוגריים מופיע למעשה תמצית הפחד המנהל את המשפחה: הגרוש שלי הוא בחזקת פצצה מתקתקת. מעולם לא אובחן, מעולם לא טופל......מה עלי לעשות? האם אפשר לכפות על בן אדם הערכת מסוכנות רק בשל פחד מאיומים שהושמעו בעבר הרחוק ("אותי ואת ילדי יוציאו מביתי רק באלונקות") ובשל הטרדה מאימת שהתרחשה לפני כשבע שנים, על רקע תביעה ממונית של המגיע לי?

זו שאלה אחת, שאלה שניה, אני מאובחנת בנוסף לכל השאר גם שנפגעת טראומה מתמשכת (אלימות במשפחה), מחפשת מטפלת מתאימה. מסתבר שהטיפול הפסיכותרפי שעברתי עד כה לא מתאים לשחרר מפחד מי שכבר חוותה הכל על בשרה (גם כילדה לאמא עם נסיונות ואיומי התאבדות באזני ילדה בת חמש). אותי אי אפשר להרגיע באמירה: הפחד שלך הוא לא מציאותי. מצד אחד, אני לא רוצה להירדם בשמירה, מצד שני אני רוצה להשתחרר מהפחד ולהחזיר לי את תחושת הביטחון. אני מרגישה שאני לפעמים בסטרס כאילו יקירי בסכנת חיים ואני חייבת להגן עליהם.