רגשות אשם ופחד שיקחו את הילדים

אנחנו נשואים 6 שנים. 2ילדים. התקשורת בנינו מאוד לא טובה וחלק גדול מהשיחות בינינו נגמרות בריב. בעלי לא משתף ברגשות הוא לרוב שותק כשכועס ולי קשה לשמור בבטן אני ישר מתחילה לצעוק ולהטיח אשמה. אני מאוד מנסה לעבוד על זה ובאמת השתפר אבל עדיין יש זליגות. במיוחד אחרי שאני שומרת הרבה זמן בבטן. בגדול, בעלי הוא בן אדם טוב רק שהרבה פעמים אני גומרת לו להתעצבן מאוד ואז הוא מקלל אותי בקללות איומות שאאני לא מסוגלת אפילו להעלות בכתב. כשאני ממש מתעצבנת מכך ומתחילה לצעוק ואפילו לצרוח הוא לפעמים מרביץ לי. לא מכות רצח כן אבל עדין מכאיב גם אחרי יום יומיים. קשה לי עם זה מאוד ועוד יותר קשה לי עם עצמי כי אני ממש מרגישה שאני זו שביאה אותו למצב הזה. אבל הכי קשה וכואב לי זה על הילדים ואני לא יודעת מה לעשות אני מפחדת שאם אערב את הרווחה יקחו אותם חלילה ואני לא מסוגלת לדמיין את זה מה גם שהבושה הורגת אותי כל מי שגר סביבנו בטוח שומע ויודע פשוט בגלל שאני צועוקת ותחושת האשמה גומרת אותי. אני פשוט נאכלת מבפנים ולא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה