שאלה חשובה

שלום רובי,
יש ויכוח בין החוקרים לגבי מידת הקשר בין חשיפה לאלימות בבית בילדות לבין התנהגותו הצפויה של הילד כמבוגר. חשיפה לאלימות משמעותה: הילד מוכה בעצמו או הילד חשוף לאלימות בין הוריו אך לא מוכה בעצמו, או שהילד מוכה ונחשף לאלימות בין הוריו גם יחד. יש חוקרים המצביעים על אחוז גבוה של ילדים שנחשפו לאלימות בילדותם, ויהפכו לאלימים בבגרותם, ויש חוקרים אחרים, שמדברים על אחוז נמוך יותר. חוקרים אלו וכן אנשי טיפול שונים, מדגישים גם את האפשרות, שיש מי שדווקא בגלל מה שראו בבית - לא ינהגו באלימות.
במלים אחרות - התשובה לשאלתך היא "גם וגם", אך כאמור - אין סטטיסטיקה אחת בתחום זה. מנסיוני בטיפול ובמחקר בנושא חשיפת ילדים לאלימות בין הוריהם, אני מאמינה באפשרות השניה: לא כל מי שגדל/ה בבית שהיתה בו אלימות יגדל או תגדל בהכרח להיות גבר אלים או אשה נפגעת אלימות. ניתן לצאת ממעגל האלימות במשפחה.
לעתים קרובות צעירים עושים זאת באמצעות פניה לטיפול, וכן באמצעות לקיחת דוגמה ממבוגרים אחרים מחוץ למשפחתם, שאינם אנשים אלימים, אך יכולים להיות להם מקור תמיכה והזדהות. פגשתי מתבגרים שאמרו לי - "לי זה לא יקרה! אני אהיה אחר/ת!" והסתייגו ממה שראו בבתיהם. אני מניחה שלחלקם, לפחות, זה באמת לא יקרה.
בברכה,
הדס

כל מי שגדל להיות אדם אלים- ספג בעצמו אלימות בילדותו.
מי שכילד לא הופעלה נגדו כל אלימות לא יעלה בדעתו לנהוג באלימות כלפי ילדיו.

שני שלום שוב.
יש מקום להמנע מהכללות גורפות לגבי מי מועד לאלימות ומי לא. ישנם אנשים אשר לא גדלו כשהם סופגים אלימות, אך בשל הפרעות אישיות; חוסר ידע כיצד להתמודד עם הצבת גבולות לילד; תחושות תסכול; ו/או התמכרות לחומרים שונים (אלכוהול, סמים), עשויים להגיע לכך שיפעילו אלימות כלפי ילדיהם ו/או הסביבה, גם אם ילדותם היתה ללא כל אלימות מצד הוריהם.
הכללות גורפות עוזרות לנו לסדר את החיים סביבנו באופן מסודר וברור, אך לעיתים קרובות הן לא נכונות עובדתית, או נכונות באופן חלקי בלבד - ולכן לא יכולות להיות כה גורפות בניסוחן.
גיא

פניתי כיוון שאני בעצמי הייתי ילד מוכה, אין לי ילדים ואף לא זוגיות, אך חשבתי על עצמי כאב לילדים ואני די נרתע מזה כי אני רואה בי ניצוות של חוסר שליטה כמו שהיו לאבי, חוסר סבלנות, אפילו כלפי הכלב שלי אני לעיתים לא סבלני ומרים את הקול

רובי,
היכולת שלך לבחון את התנהגותך ולזהות ניצוצות של חוסר שליטה, כדבריך, - חשובה מאוד. אתה מעז להביט בנקודות התורפה שלך ואני מתרשמת שאתה מודאג ממה שאתה רואה בעצמך. מומלץ מאוד שתפנה לייעוץ אישי - טיפול פסיכולוגי, שבו תוכל לברר את מקור הניצוצות הללו, לעבד כאבים ופגיעות מן הילדות, וללמוד להתנהג ולהגיב אחרת כלפי הסביבה. כפי שכתבתי בתשובתי הקודמת בנושא - יש בהחלט סיכויים לצאת ממעגל האלימות. אתה כבר ממלא את התנאי הראשון בכך שאתה מזהה את קשייך בתחום ומודע להם, ואף לוקח אחריות על התנהגותך. השלב הבא, כאמור, ניסיון לצאת מנקודה זו באמצעות טיפול.
בהצלחה וכל טוב,
הדס

הממשק לא מאפשר לי להכניס את הלינק המלא.
חפש בגוגל ד"ר אליס מילר.

את כל הזמן תוקפת את ד"ר גיא ומנסה להראות שאת הכי חכמה בעולם וזה ממש מגעיל וצורם - לנו כקוראים.

אז תפסיקי עם זה.