אלימות במשפחה האם כדאי לעשות משהו?

שלום,
אני בת 35 עם כ 8 מחלות ו 100 אחוזי נכות.
מאז שהייתי קטנה חוויתי אלימות מילולית ופיזית מצד שני ההורים שלי, למרות שהייתי תלמידה מצטיינית וילדה טובה למרות שכבר בילדות היו לי שתי מחלות מולדות שהקשו עליי, אך תפקדתי בקושי כרגיל. אבא שלי כבר לא בחיים אך הוא לפחות לא היה צבוע. כמו שהוא היה בבית הוא היה בחוץ. לכן גם לא היו לו חברים. אמא שלי לעומת זאת שחקנית מחוננת. בשניה שהיא יוצאת מהבית היא הופכת להיות האדם הכי נחמד שיש לאנשים אחרים, ובבית אדם אחר לגמרי. בגיל 24 הצלחתי לקנות דירה לאחר שקיבלתי ירושה. הקשר עם אמא היה רק כשנפגשים אצל הסבים. לפני שנה נאלצתי לעבור לגור איתה לשנה כי רכשתי דירה בשכונה אחרת עקב החמרה קשה באסתמה בעקבות סמיכות לאזור תעשייה ומפעלים מזהמים. הכניסה לדירה תהיה עוד חודשיים.
בשנה הזאת היתה כל הזמן אלימות מילולית כלפיי, ופעמיים היא הרביצה לי. פעם אחת כשלקחתי מסרק שחשבתי שהוא שלי והוא היה שלה, ופעם נוספת גם על שטות. היום אכלתי והיא היתה במרפסת ודיברה עם חברה. היא סיפרה לי שהיתה אצלי שיננית עד הבית שסיפרה שגם היא עברה מהשכונה שגרתי בה כי רצתה יותר ירוק. בסוף השיחה שאלתי אותה למה היא לא אמרה לחברה את האמת ולמה לא סיפרה לה שגם השיננית אמרה שברחה מהשכונה עקב זיהום האוויר וכי מצבו הבריאותי של בנה החמיר בעקובת זה. זה נושא שחשוב לי כי אמא שלי במשך תקופה ארוכה הכחישה את נושא זיהום האוויר למרות שהיו דוחות רבים של תחנות ניטור שהראו חריגות של אלפי אחוזים בחומרים מסרטנים, למרות שהיא ראתה כתבות בעיתונים ואף עברה במכונית בזמן הפגנה, והיו כתבות בחדשות.
בגלל ההכחשה שלה היא לחצה עליי לא למכור את הדירה ומצבי החמיר. אז בכל אופן, היא ממש התחרפנה שאני מאזינה לה לשיחות(הייתי ליד) והתחילה לצעוק ולקלל כמו מטורפת, ואז אמרה לי לפחות 10 פעמים שהלוואי שאמות. התחלתי לריב איתה שזה מצב שלרוב אני לא יכולה להשחיל מילה כי היא כמו בהתקף טירוף לא מפסיקה לצעוק, ואז היא צעקה שאלך מהבית שלה באה אליי מהר להרביץ לי. אני ישבתי בכסא בפינת האוכלת והיא פשוט לקחה את הכסא הרימה אותו והפילה אותי על הרצפה. אני מאוד נחבלתי מהנפילה עם משקל הגוף שלי, ויש לי כאבים חזקים בשוק ובברך. אחר כך היא חזרה עוד כמה פעמים שאמות ואמרתי לה שתבייש לה שהיא אומרת לי דבר כזה. רציתי בבקשה לברר: האם מבחינת המשטרה יש מה לעשות עם זה במיוחד שרוב מקרי האלימות היו בילדות עד גיל 24 כשעברתי? האם ישנו חוק התיישנות? והאם בכלל כדאי לי להתחיל עם זה כי זאת למעשה המילה שלה נגדי? אני חוששת שהיא תגייס את החברות שלה או תנסה לטעון שאני ממציאה ולא כשירה נפשית, בגלל שאני לא מתפקדת. יש לי מחלות שהן נטו פיזיות, ואף הלכתי בעבר לפסיכיאטרית כי אמא שלי התעקשה שלא הבינה למה באתי אלייה. אחרי שנים הלכתי למישהו אחר שגם כן אמר שאיו לי הפרעה נפשית, ושאם ניסיתי את כל סוגי ה SSRI וה SNRI במטרה לנסות לשפר את נושא העייפות, ולא היה שום שיפור ואני לא בדיכאון, אז זה לא הגורם.(יש לי פשוט עייפות קשה עקב בקע גדול בסרעפתי והתעורריות כל כשעה בשינה בגלל שיעול, ריפלוקס ואסתמה). אשמח לחוות דעת מה לעשות והאם כדאי להניח לנושא כי בקרוב אני גם ככה עוברת דירה. יש לציין שכלכלית היא עוזרת לי בקנית תרופות כי יש לי תרופות יקרות לא בסל ונותנת לי כסף כל חודש. אז זה גם שיקול שאצטרך לקחת בחשבון. שאת למעשה העזרה היחידה שהיא נתנה לי אי פעם. גם מספר פעמים בזמן התקף אסתמה קשה כשהיא היתה אצלי במקרה היא פשוט הלכה כי נמאס היה לה לחכות שאחליט האם ללכת למיון או לא