עונשים

שלום ניבה,
בשאלתך לא פירטת את מי בעלך מעניש - אותך? את ילדיכם? אם מדובר בילדים - בני כמה הם?
ראשית, אם מדובר בכך שבעלך מעניש אותך - הרי שאין שום הצדקה שגבר יעניש את בת זוגו - הוא לא בעמדה של מחנך כלפי בת הזוג!
לעתים - ורק לעתים - יש אפשרות והיגיון בעונש כדרך חינוכית כלפי הילדים, אם העונש איננו שרירותי. כלומר, העונש ניתן רק בהקשר למעשה כלשהו שהילד עשה, אין בעונש הפחדה (כמו סגירת הילד בחדר חשוך); השפלה (למשל, לנעול את הילד בשירותים ולומר לו שהוא לא ראוי לצאת משם), ובוודאי אסור שעונש יהיה פיסי - מכות, דחיפות, צביטות וכו'.
בכל מקרה - עונש לא צריך להיות ממושך וללא גבולות זמן, וגם יש לנקוט בעונשים במידה מבוקרת מאוד ולא על כל מעשה שהילד עושה, כי אין טעם בעונש כדרך שיגרה. הכי טוב לנסות לשוחח עם הילד ולהסביר לו את עמדת ההורים ומה היה פסול בהתנהגותו. רק אם שיחות והסברים אינם מועילים - יש מקום לשקול עונש.
אם ילד עושה דבר מה אסור, וברצון ההורים למנוע חזרתו על המעשה - ניתן למנוע צפייה בטלביזיה זמן קבוע מראש (תכנית או שתיים שהוא אוהב לצפות בהן), או איסור לצאת לפגוש חברים באחד הערבים - תלוי בגיל הילד ובמעשה שעשה.
ילדים יפתחו תחושת אחריות למעשיהם דווקא אם לא ייענשו על כל דבר. מי שנענש כל הזמן - עלול לפתח "מיקוד שליטה חיצוני" כלומר, לפעול לפי שיטת השכר והעונש החיצוניים שניתנים ולא על פי שיקולים מוסריים ושליטה פנימית.
הדס גולדבלט