האם להאשים את עצמי?

ורד,
את קושרת מצב נישואים אומלל שהחלטת לטפל בו באומץ, עם היכרות חדשה והתאהבות בגבר אחר. מן הסיפור שאת מתארת כאן עולה, שאת מתמודדת בימים אלו במספר חזיתות (כן- לא במקרה בחרתי בדימוי "חזית" כאן):
1) את נמצאת בטיפול ומבררת את אופן התמודדותך בזוגיות הנוכחית שלך כאישה נשואה נפגעת אלימות. חשוב מאוד שתבררי מה הצורך שלך לחזור לזוגיות האלימה בכל פעם. גם אם תיפרדי מבעלך - הרי שהמצב עלול לחזור על עצמו ביחסים זוגיים עתידיים ולכן חשוב שתביני את עצמך בנקודה זו, ללא קשר להמשך או אי המשך הזוגיות הנוכחית.

2) את מתמודדת עם ניתוק פיסי לכל היבטיו מבעלך, ואני מניחה שגם זה מצב מורכב, שכן לבעלך יש בוודאי ציפיות כאלו או אחרות ממך.

3) את בתהליך של התאהבות בגבר אחר, ושואלת אם את בוגדת בבעלך ואם הגעת לתובנה שאין סיכוי לחיים באלימות: ובכן, ללא קשר להתאהבות - אין סיכוי לחיים באלימות! האם את בוגדת? זו שאלה של הגדרה חברתית ואישית. מה שחשוב - האם את מעוניינת לעזוב את בעלך האלים? חשוב ביותר שתשתפי את המטפל/ת במרכז לטיפול באלימות במשפחה בסוגיה זו. אם תחליטי לחזק את הקשר החדש - טוב שזה יהיה מהסיבות הנכונות ולא כתירוץ לעזוב את בעלך. במלים אחרות, חשוב שתבררי אם מדובר בהתאהבות או במעין ניסיון (אפילו לא מודע) לחפש עילה לסיים את הקשר האלים או אפילו לספק לבעלך עילה לכעוס עליך ולהיפרד. אלו אפשרויות שיש בהן מטען רגשי רב, ואם את ביחסים אלימים - את עלולה להיות בסיכון ממשי. לכן חשוב שתשקלי את צעדיך בשיתוף ובליווי המטפל/ת שלך ותפעלי בזהירות ובשיקול דעת.
כל טוב
הדס