חוסר סבלנות

שלום מוניקה,
את מציינת למעשה שתי בעיות בפנייתך: האחת - את סובלת מנדודי שינה. מה הסיבה לכך? כדאי שתערכי בירור בקשר לזה, אם בפנייה לרופא המשפחה שיכול לתת לך תרופות לשינה, ואם בפנייה לייעוץ נפשי - במידה שנדודי השינה הם על רקע של מתח נפשי. כך או כך, חוסר שינה אכן מזמן חוסר סבלנות כלפי הסביבה, והעובדה שכעת שני ילדייך הצעירים בבית רק מחריפה את המצב לכל הסובבים. לכן חשוב ביותר ואפילו הכי חשוב - שתפתרי בהקדם את סוגיית השינה המעטה.
הבעיה השניה - חוסר הסבלנות שלך כלפי ילדיך. יש להניח, כמובן, שאך שנתך תשתפר ו/או תצליחי גם לנוח בצהרים - כוחותיך וסבלנותך יחזרו אליך, לפחות בחלקם. בינתיים - במי את יכולה להיעזר במהלך היום? לא ציינת אם יש לך בן זוג לחלוק עמו את גידול הילדים. האם יש חברים שהילדים יכולים לבלות אתם במהלך היום מספר שעות? האם יש בני משפחה (סבים, דודים) או שמרטפים בשכר שאת יכולה להיעזר בהם?
מאחר שאינני מכירה אותך וגם לא פירטת מה המשאבים בסביבה, שיכולים לסייע לך במהלך היום בטיפול בילדים, קשה לכוון אותך ליותר מזה. חשוב גם שתמצאי דרכים להרגיע את עצמך ולא "להוציא את כל העצבים" כדבריך על הילדים. יש מי שנרגע באמצעות פעילות ספורטיבית - הליכה, התעמלות, יוגה... יש מי שנרגע באמצעות משפטי "דיבור עצמי" - לומר לעצמך בכל פעם שאת חשה שעצביך נמתחים - "זו אני שעייפה ועצבנית כאן, הילדים לא אשמים..." מותר גם לומר להם שאת עייפה ולא חשה בטוב, ולבקש שיניחו לך לנוח מעט...
יש גם דרך נוספת - לפנות לייעוץ פסיכולוגי - אפילו לפגישות בודדות - לברר את מצבך האישי ומצבך מול ילדייך.
ואם קורה שהתפרצת עליהם - חשוב להתנצל בפניהם לאחר מכן ולהסביר שהיית עייפה, ולא הגיע להם יחס מעין זה מצידך.

בהצלחה ו- לילה טוב ורגוע... וימים רגועים גם כן,
הדס גולדבלט