אלימות נפשית

שלום.
אני בת 21, לשני הורים מקסימים שאני מאד מאד אוהבת.
אבא שלי הוא איש משכיל, חכם, אכפתי ואבא נהדר. כלפיי הוא תמיד התנהג בצורה "נורמלית", הוגנת, ואכפתית. אבא באמת טוב!
אבל אני מודעת לזה שיש לו בעיה.
יש לו מידי פעם התפרצויות זעם, שמופנות בעיקר כלפי אמא שלי.
היום הייתה אחת כזו. כשיש לו "התקף", אני מרגישה כאילו זה לא הוא מדבר והוא מאבד שליטה - יש לו מבט מפחיד בעיניים, הוא נותן לעצמו מכות, זורק חפצים, והיום הוא גם קרע את החולצה שלו.
אלימות פיזית כלפי אמא שלי לא הייתה.
אלימות נפשית אני זוכרת מאז שנולדתי (זה בא בתקופות, לפעמים הם זוג נהדר, והוא יכול להיות גם בעל באמת מקסים. אבל תמיד מתיישהוא יש התפוצצות - פעם בכמה חודשים אם לא פחות).
כשהוא מתפוצץ, אני רואה שהוא סובל, ויש בו המון המון כעס שאני בטוחה שגם מופנה לעצמו, אבל מילולית הוא מופנה כלפי אמא שלי. הוא מקלל, צורח, ואיכשהוא בסוף תמיד מאשים את אמא שלי - "שהנה היא שוב הביאה אותו למצב הזה. שהיא עוד תהרוג אותו ככה.."
אם אני מתערבת, זה רק מקשה עליו, כי אז הוא חושב שהוא לבד בעולם, וכאילו כל המשפחה נגדו.
במצבים האלה הוא רואה הכל מנקודת מבט נורא מסויימת, וקשה מאד עד בלתי אפשרי להראות לו את כל התמונה - ולהעביר עליו באמת ביקורת.
היום שני ההורים שלי עובדים.. אני יודעת שביום שאבא שלי יפרוש לגמלאות (היום הזה לא רחוק כ"כ), המצב רק יחפיר.
אני לא רואה סוף טוב לסיפור הזה.
למרות שלא הייתה אלימות פיזית, אני לא רואה את זה לא קורה יום אחד.
אני מאד מאד מאד מפחדת שהסוף יהיה התאבדות או רצח.
אם הם יתגרשו, אני מפחדת מאד שהוא יתאבד.

היום כשהם רבו בארוחת צהריים, הוא היה בנקודת איבוד שליטה שאמא שלי מאד נבהלה, ומיד לקחה את הסכין שהייתה לידו והסתירה ממנו.

אני מתה מפחד.

אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אני מאד אוהבת את שני ההורים שלי, וחבל לי מאד על שניהם.
אני לא כ"כ רואה סוף טוב לסיפור הזה.
לטיפול הוא בחיים לא ילך, וגם לא אמא שלי.

בבקשה תעזרו....

תודה