ילד שקט במיוחד

יהורם שלום,
טוב לשמוע על רגישותו הרבה של בנך- נראה שהוא יודע להיות חבר טוב, ולגלות אכפתיות.
גם אתה בעצמך מגלה רגישות ולא ממהר לקפוץ למסקנות.


באופן כללי- מצבים של דכדוך, עצב ולעיתים גם דיכאון הם חלק בלתי נפרד מחיי ילדים, אשר מתמודדים באופן יומי-יומי עם משימות התפתחותיות רבות, ריגשיות, לימודיות, חברתיות, מוטוריות...
בסך הכל לא פשוט להיות ילד!.
יכולות להיות סיבות רבות להתנהגות של חברו של בנך. "הורים שגורמים לפחד" כהגדרתך, יכולים להיות רק גורם סיבתי אחד מתוך עשרות גורמים אפשריים לתחושת עצב שכזאת (למשל- בעל חיים שמת, מחלה של הורים או בן משפחה, פרידה, גירושים, לא כייף בקייטנה, ועוד....).

בדרך כלל יש בבתי הספר גורמים מוסמכים (מורה, יועצת, פסיכולוגית) שבשעה שהתנהגותו של ילד מעוררת דאגה, יש להם את הכלים המקצועיים כדי לבחון את המצב ולהחליט כיצד להתערב. סביר להניח כי גורמים אלה אינם פועלים במסגרת הקייטנה.

המידע שאתה מוסר כאן אין בו כדי לפנות לרשויות החוק או לגורמים מוסמכים, אך מצד שני אין זה אומר שהילד בו מדובר לא עובר קשיים כל שהם שדורשים התערבות של החוק. בהחלט אפשר ליצור קשר עם מנהלת הקייטנה- או הגורמים המדריכים, ולומר בזהירות (רבה) כי בנך סיפר לך על התנהגותו של הילד וכי חשבת שכדאי שהמדריכים ישימו אליו לב.

בנוסף - הייתי ממליץ לך לשוחח עם בנך על כך שיתכנו מצבים שכאלה בחיים- של עצב, דאגה ודיכאון. כלומר לספר לו שמצב זה , איננו בהכרח חריג. הרי רגשות של עצב יכולים להיות, והיו, גם מנת חלקו. נסו להיזכר יחד מתי היה עצוב- לתת לגיטימציה לאפשרות זו.

ומעבר לכך- כמו במצבים רבים בחיים- במקום לחפש פרשנויות רבות ומרחיקות לכת לאירוע מסויים, בנך פשוט יכול לשאול את חברו לשלומו. אני מניח שאם בנך פשוט יאמר לחברו "שמתי לב שלאחרונה אתה עצוב ורציתי לשאול אותך מה יש לך..." יש בתגובה מסוג זה גם רגישות ראויה והיא גם יכולה למנוע צעדים לא אחראיים.

מני