Tzfon Haaretz

מדבריך אני שומעת כי את סובלת מאלימות מילולית, נפשית ומינית. למרות שאת לא מתארת אלימות פיזית, האיומים על חייך נשמעים לי חמורים ומחייבים התייחסות רצינית מצידך לסכנה בה את נמצאת. אין ספק כי האלימות הנפשית והאלימות המינית גורמות לך סבל רב אף הן.

בנוסף את מתארת מצב בו אין לך תמיכה, לא מבני משפחתך ולא מבני משפחת בעלך ואת נמשמעת בודדה וחלשה מולם ומול בעלך.

כשאת אומרת שאת מזדהה עם תוקפנותו של בעלך כלפיך אולי את מתכוונת שאת כבר רגילה אליה ומקבלת אותה. זוהי תופעה מוכרת אצל נשים שחוות אלימות לאורך זמן, כמוך, וכדאי לך לטפל גם בזה.

לגבי ילדיך, אני מניחה כי גם הם סובלים ממערכת היחסים הקשה שבין הוריהם. במקרה זה חשוב שתשקלי את טובת הילדים לגבי כל צעד שתעשי בהמשך. להבנתי, אין זה אומר שאינך יכולה להתגרש, אם זו בחירתך.

למרות נחישותך, את עומדת בפני בחירות לא קלות ואין פלא כי לא קל לך להחליט כיצד לפעול. מדבריך אני מבינה כי את נמצאת כבר בקשר עם המרכז לטיפול ומניעת אלימות, וטוב שכך. העובדות הסוציאליות המטפלות במרכז יוכלו לעזור לך לבחון את השיקולים לגבי כל החלטה שתבחרי בה וכן את המחירים הנלווים לכל החלטה שלך, בין אם תחליטי להתגרש ובין אם לא.
התמונה שאת מעלה מורכבת ומסובכת וגורמת לך ללחצים שיכולים להקשות עליך לעשות החלטות לבדך. במצב כזה, כדי שתוכלי לשקול היטב את צעדיך וכן כדי לסייע לך להגן על עצמך ועל חייך, אני מאד ממליצה לך להעזר באנשי המקצוע במרכז.

בכל מקרה, חשוב שתדעי כי זו זכותך לחיות ללא אלימות ובבטחה. הדרך למימוש זכותך זו יכולה להתארך ואת זקוקה להרבה סבלנות וכח כדי לעמוד בה.

אגב, אם את פונה לעורך דין רצוי שלא לשתף במידע זה אנשים בהם אינך בוטחת, כל עוד אין בכך הכרח.

הרבה הצלחה לך ותשמרי על עצמך!

פנינה