תודה+שאלה

יעלית שלום
כל הכבוד לך שעשית את הצעד ופנית למרכז למניעת אלימות, אכן צפויה לך עוד דרך ארוכה. התהליך לא קצר.

לגבי הילד שלך,
ייתכן וההערות של חבריו גורמות לו לבושה שהוא מנסה ככל יכולתו להימנע ממנה. אך תסכימי איתי שהוא (וגם את) לא יכולים לקחת אחריות על תגובות הסביבה. גם אם הרגשות שלך כאם והורה מנתבים אותך לגונן עליו ולעטוף אותו, חשוב שתקבלי את זה שהיכולת שלך בעניין מוגבלת. חשוב לתת לגיטימציה למה שהוא עובר, ולחשוב יחד איתו מה הוא יכול לענות לחבריו: הוא לא חייב לספר לכולם את כל הסיפור, אבל מצד שני הוא גם לא חייב להסתיר אותו. בעיני ילד יכול לשתף את חבריו בכך שהמצב בין הוריו "לא משהו" ולהזמין אותם לגלות רגישות כלפיו.

לפני מספר שנים טיפלתי בילדה שעברה אירוע דומה, והחליטה יום אחד לשתף את הכיתה ביוזמתה בכך שהוריה נפרדים, ושהיא בתקופה לא טובה ולכן היא מבקשת שיגלו כלפיה רגישות וסלחנות, והדבר הוביל לשיוני גדול ביחסיה עם הכיתה. כמובן שאת לא חייבת לאמץ את הדברים אחד לאחד, אלא רק לקחת אותם כחומר למחשבה.

אני משער שאם (או ליתר דיוק, כאשר) בנך יתחיל טיפול במרכז למניעת אלימות, הוא יוכל לקבל מענה נוסף לקשיים שאת מתארת. וגם את תוכלי לקבל הדרכה בעניין.

מני