פנינה, תודה על ההתייחסות, עוד תהיות

שלום לך,
התשובות שנתתי לך במייל הקודם לא שכנעו אותך כנראה ואת רוצה להאמין שניתן לסיים את העניין בהבנה, בהסכמה ומהר. הלוואי והייתי יכולה להצטרף לאמונתך זו, אך מתוך הכרות עמוקה עם הנושא, קשה לי להאמין כי כך יהיה. צר לי לאכזבך.

אין אפשרות להתמודד עם אלימות מסוג זה שחווית בלי להתייצב מולה בעיניים פקוחות ולשים לה גבולות. את היכולת הזו אפשר לרכוש בעזרת אנשים המיומנים בטיפול באלימות בין בני זוג. הטיפול הוא תהליך שמחייב אותנו לזנוח עמדות והתנהגויות שלא עוזרות לנו, אך אליהן אנו רגילים, ולפתח דפוסים חדשים שאיננו מורגלים בהם (למשל: לחשוב שאני בעלת ערך ולא אתן לאיש לפגוע בי יותר, או להאמין שאני באמת צודקת ושביכולתי לגייס עזרה למען עצמי וכד'). הדבר מחייב ללמוד להכיר את עצמי יותר טוב, כולל דברים שלא נוח לי להכיר בהם וכן גם השקעה של אנרגיה ולאורך זמן, באימוץ התנהגויות ועמדות חדשות.

כדאי שתבררי עם עצמך ממה את מנסה להמנע? למה מחייב אותך המפגש עם הרווחה (או אולי מול בן זוגך לשעבר ובעצם מול עצמך) שקשה לך לעמוד בו? מה גורם לך לראות את הסדרי הראיה "כנושא יחידי" בינך לבין בן-זוגך לשעבר, בעוד שבמכתבך הקודם סיפרת כי הוא עצור עד תום ההליכים בשל איומיו לרצוח אותך (אין זה עניין פעוט)?

לא אוכל להכנס כאן לעומק רב יותר. השאלות שאת שואלת מעידות על הקושי שלך להכיר אולי בכך שמדובר בבן זוג אלים ומסוכן לך ואת מעדיפה לגלגל את הכדור למגרש של הסדרי הראיה בין הילד לאביו ולחשוב שכאן יהיה הפתרון (פעמים רבות הילד הוא אמצעי בלבד להשגת שליטת בן הזוג על האחד על השני...)

כדי לענות לעצמך על שאלותיך לא תספיק ולא תספק אותך תשובה קצרה. אל תפחדי! פני לעזרה, שבאמצעותה, בסופו של דבר, את תגיעי בעצמך לתשובות הכי נכונות לך.

בהצלחה,

פנינה