סיכוי הצלחה של טיפול

יפעת שלום

ניתן להתייחס לשאלתך באופן פשטני ולומר כי כל עוד בעלך לא מוכן לשאת באחריות למעשיו ולהכיר בכך שי שלו בעיה, הסיכויים להשיג שינוי בטיפול לא גבוהים במיוחד.

אך בפועל התשובה להתלבטיות שלך מורכבת יותר.

אני יוצא מתוך הנחה שאת שותפה למערכת זוגית שניתן לאפיין אותה כאלימה.לזכותך יאמר כי באופן יחסי קטעת דיי מהר את המעגל, ולא הסכמת להמשיך עם היחסים הללו- יש נשים שחיות שנים רבות במערכת מסוג זה.

עם זאת כדי שתוכלי להגיע לתשובות בנוגע להמשך היחסים, אסור שתתלי את יהבך אך ורק בטיפול בבן הזוג ובסיכויי יההצלחה. זוהי הזדמנות עבורך לבדוק היטב - באמצעות טיפול- את ההתקשורת שלך לבן הזוג הנוכחי, מה היו הנסיבות שבהן הכרת אותו, מה משך אותך אליו, מדוע התחתנת איתו ויותר מכך מדוע את רוצה להמשיך לחיות איתו. מדוע נכנעת בהתחלה? התשובות צריכות להגיע גם ממך בעניין זה.

לגבי בן הזוג שלך- ידוע שגברים לא ממהרים להכיר בקיומה של הבעיה. לרוב הם מגיעים לטיפול אחרי שהוטלה נגדם סנקציה: תלונה במשטרה, או שבת הזוג עזבה אותם. אם בעלך מגיע לטיפול כדי "לקבל אותך בחזרה" זה יכול היות בעייתי. לטעמי עליו להגיע לטיפול כדי שיתאפשר לו לבדוק את מהות הקשר שלו איתך, מדוע הוא תלוי בך כל כך... ואינו יכול בלעדייך. במילים אחרות הוא צריך לטפל בעצמו בשביל עצמו, קודם כל... החוזה הנוכחי שבו את מדברנת אותו להגיע לטיפול נראה לי בעייתי.

מניסיוני- אם בעלך יגיע לטיפול מרצונו האישי (ןלפעמים אנשים עושים זאת רק לאחר שהם סבלו מספיק), הוא יוכל לחולל שינוי. הוא גם יכול להגיע לטיפול במצב הנוכחי כשאת מדרבנת אותו- ומטפל\ת מספיק מנוסים בתחום יכולים לעזור לו לעשות את המעבר הנדרש ולקחת אחריות על התנהגותו (ויכול להיות שהם גם לא יצליחו). באופן כללי הטיפול המומלץ ביותר לגברים הוא טיפול קבוצתי, אך אפשר גם לשלב בין טיפול פרטני לקבוצתי. במידה וזה יקרה מומלץ כאמור שגם את תעביר טיפול, ובטווח הרחוק , אם יבשילו התנאים תוכלו לשלב גם טיפול זוגי שמומלץ שייעשה רק לאחר הטיפול הפרטני והקבוצתי.

ולבסוף - מדוע הזמן לוחץ, הזמן של מי ? לא ברור


בהצלחה

מני

מני,
תודה רבה על ההתייחסות המהירה.

הזמן לוחץ, כי הו ומשפחתו עומדים לי על הדופק, שאחזור, שבלי לנסות איך אדע בוודאות אם השתנה או לא. הם גם מאיימים, שאם אני לא חוזרת עכשיו, אח"כ לא יקבלו אותי.
מצד שני אני בת 35, ולא רוצה לבזבז תקופה על נסיונות - אם להתגרש, זה רק עכשיו.

מה שמשך אותי אליו זה האינטליגנציה, והתדמית שיצר - איש משפחה מסור, הנישואין והזוגיות בשבילו ערך עליון. כשנרתעתי מתגובותיו העצבמיות, ורציתי להיפרד, אחיו אמר לי, שהוא שואב את הבטחון שלו משליטה, אבל בתוך תוכו הוא פחדן וחלש אופי. וזה נכון, לכן לא חששתי לאלימות. גם הסבירו לי שגברים מעדות המזרח שתלטניים בהתחלה, ואחר כך נרגעים.

היום אני יודעת שלא קראתי את המפה נכון - זה לא מאצ'ואיזם רגיל ואגו גברי רגיל - זה מעבר.

תודה שוב,
יפעת

יפעת (שוב) שלום

את מוסיפה בכל פעם פרטים חדשים וחשובים (למשל מעורבות המשפחה, גילך, הסטריאוטיפ לגבי ה"גבר המזרחי"...). כתיבתך מחזקת את התחושה שאת בצומת שקשה לקבל בה החלטה, לכן אני מזכיר לך שוב את המלצתי לפנות לטיפול. את יכולה בתור התחלה לבקש פגישה- או מספר פגישות לצורך ייעוץ. חשוב שאיש \אשת מקצוע מהתחום יישמעו אותך באופן מסודר (והייתי מוסף- מבלי שינקטו עמדה האם את צריכה להתגרש). תוכלי לפנות למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במקום מגורייך.


מני

מוני,

תודה רבה על התשובה המהירה והמקיפה. קבעתי כבר תור אצל פסיכולוגית.

תודה,
יפעת

קראתי את המייל שלך,
התרשמתי שאת צעירה משכילה, נבונה ובעלת מודעות, אבל חיה בהכחשה מדהימה: את אשה מוכה בהוויתך וזה לא קשור לבעלך: את זו שמוכנה להיות במקום נמוך,מושפל ומתבטל בקשר זוגי.

השאלה היא, למה את מוכנה להיות שם. התשובות לכך כניראה עמוקות, תראי עצמך כמי שנמצאת
בקבוצת סיכון להיות אשה מוכה ולא רק עם בן הזוג הזה: כי את נימשכת לטיפוס גברי שיעזור לך לשהות במקום הנמוך הזה.
גםאני הייתי פעם כמוך, עברתי טיפול במרכז לטיפול באלימות במשפחה ואני מצהירה כאן באחריות שאין כל סיכוי שאסכים אי פעם לחזור למקום הקשה הזה וזה גם עומד במבחן המציאות עם הזוגיות החדשה שלי: אני שונה לגמרי ואני מאד גאה בעצמי על התהליך שעשיתי.